פרשת השבוע היא “חיי שרה”. “ויבאה יצחק האהלה שרה אמו”, ויצחק הביא את רבקה לאוהל של אימו. “ויקח את רבקה”, והוא לקח אותה לאישה, והיא הפכה לאשתו. והוא לקח אותה, הכוונה שהוא לקח אותה לו לאישה, ואז, נאמר: “ויאהבה”. ואז הוא אהב אותה. מוזר. אני מתכוון, כמובן, כשמדברים על רומנטיקה מודרנית, אנו יודעים שקודם כל מתאהבים, ואחר כך חושבים על נישואין. אבל לשקול נישואין קודם, ואז לגלות שאתה אוהב אותה, פשוט לא נראה מתאים להלך הרוח של הזמן המודרני.
אבל שוב, מה נאמר? הוא הביא אותה לאוהל של אימו. מה זה מלמד אותנו? זה מלמד אותנו את ההבדל שבין אהבה המבוססת על המציאות הפיזית, שמערבת רגש, שמערבת חשיבה. אבל, עבור רבים כל כך, לאחר החתונה, אתם יודעים מה אומרים על זה: אתם רוצים להרוג רומנטיקה? תתחתנו. אבל אז לאחר החתונה איכשהו יש להם נפילה. איך אתם מסבירים את זה? מה קרה? מה קרה לרומנטיקה היפהפיה הזאת שהגיעה לשיאה והובילה לנישואין? מה קרה לזה? איפה היא נעלמה? ומן הסתם שאנו לא שואלים את השאלה הזאת היום, אבל אנו כן צריכים לשאול, כי זה מובא לתשומת ליבנו. ואנו מדברים על אהבת אמת בקטע הזה.
למה הכוונה ב’אהבת אמת’? אהבת אמת, במידה ואתם מתייחסים לביטוי של החמימות, ההתרגשות, ההשתוקקות שמתעוררת, הכימיה כל כך נהדרת. חבריי, לפי הפסוק הזה זהו לא סימן של אהבה. נהפוך הוא, סימן של אהבה הוא משהו כל כך מעודן, אתם פשוט יודעים שהוא נמצא שם. אתם לא מרגישים כלום, אתם רק יודעים שאתם לא רוצים להיות בלי האדם הזה אפילו דקה אחת. בין אם האדם הזה לפניכם, ובין אם האדם הזה עכשיו מבטא דברים שכל כך נוח לכם איתם. לא. הביא אותה לתוך האוהל הזה. ויש הרבה סיפורים על הסיבה שבגללה הוא הביא אותה לתוך האוהל הזה. ומדוע אחרי שהוא הביא אותה לתוך האוהל הזה, אז הוא קלט שהנר שהיה תמיד דולק באוהל של שרה, אומר הזוהר, כבה כששרה נפטרה. וכשרבקה הובאה לתוך האוהל הזה על ידי יצחק והוא שקל לשאת אותה לאישה, מכיוון שהוא ידע שכשהאור הזה, כשהנר הזה נדלק, הוא ידע את הלך הרוח ששרה יצגה, רוח של אחדות, רוח של נתינה, של איכפתיות. אילו היו ההיבטים שיצחק חיפש. אילו ההיבטים שהיום לפני שאנשים שוקלים נישואין צריכים להיות במקום ההוא של הרגשת האחדות.
כמובן שאנו עשויים לא להסכים. כמובן שעשויים להיות לנו טיעונים. כמובן שאנו עשויים לא תמיד להגיע לאותן מסקנות. האם זה בדרך כלשהי השפיע על האחדות ביננו? האם זה בדרך כלשהי שינה את ההרגשה של הרצון להיות ביחד? תשכחו את הרגש, שכמובן נמצא בדרגה גשמית מאוד. כשהוא הבין, והסימן היה שהנר נדלק שוב, מכיוון שזה הזכיר ליצחק מי הייתה אימו – נציגת האחדות, זאת שמייצגת את האיחוד בכל היקום הזה. והוא ידע שאם זו לא הייתה אישה באותה המודעות, אז היא אינה האחת עבורו. זוהי מודעות שהיא שוב, ברמה אחרת, זה לא גשמי. מודעות שאתם לא יכולים להשתמש בחמשת החושים בכדי למדוד אותה. אבל ברמה הזאת, הנתינה, האיכפתיות, התחושה שהיקום הזה צריך להיות אחד, מכיוון שהוא נועד להיות אחד במקום שבאופן קבוע תהיה תשוקה, מלחמה שהיו הנוף של כל דור ודור.
ללא התחשבות באופן בו הוא עשוי היה להרגיש לגבי הכימיה, לגבי הרגש, הוא ידע שכדי לשמר את הנישואין הללו וכדי שבסופו של דבר האהבה שתיווצר בין שניהם, תהיה אהבה המבוססת על העקרון הזה של אחדות. להרגיש, לחוות את זה, את השוני, ועדיין תמיד לחזור לאותו הרעיון שאנחנו אחד. אם זה לא קיים, ואני אומר ללא קשר לחילוקי דעות, ללא קשר לכך שלא רואים את הדברים באותה צורה. זהו אינו סימן לאהבת אמת. מכיוון שאנו יודעים שאהבה מהווה את ההיבט הזה של שלוש עשרה שזה אחד. זוהי אהבת אמת. אתם מרגישים את האחדות עם האדם, לא איך שאתם מרגישים עם הכימיה. אני לא אומר שלא צריך את הכימיה. ההיבטים האחרים אכן חשובים. אני לא כאן כדי למזער לחלוטין את החשיבות שלהם. מה שיותר חשוב בוודאות זה איך שני האנשים הללו מרגישים לגבי הקרבה שיוצאת לפועל בתור אחדות, בתור אחד. זוהי אהבת אמת.