מצד אחד, ספר הזוהר והתלמוד אומרים לנו שיעקב לא מת, ואילו מצד שני, כל הסימנים שבסיפור מצביעים על כך שהוא מת ונקבר. כיוון שיש קושי הגיוני ליישב סתירה זו, מהי אם כן המשמעות הרוחנית של סיפור מות יעקב בפרשת "ויחי"?
מאת: מיכאל ברג
בפרשת "ויחי" יש דיון שמדבר על מותו של יעקב. אבל הזוהר אומר לשים לב למלים המדויקות שנאמרות בהקשר לכך בתורה. התורה אינה אומרת שיעקב מת. התורה אומרת מלים שיכולות להתפרש כמוות, אבל המילה מוות מעולם לא נאמרה בהקשר ליעקב.
לכן, הזוהר אומר בבירור, "יעקב לא מת". התלמוד גם הוא אומר זאת. "יעקב לא מת." ועם זאת, אם תקראו את הסיפור בתורה, הוא אומר שחנטו את יעקב ושמו אותו בארון; דברים שלא עושים בדרך כלל לאנשים שלא מתו. לכן, התלמוד שואל, האם חנטו אותו ללא כל סיבה? האם שמו אותו בארון ללא כל סיבה? ברור שכולם חשבו שהוא מת. אם כן, מהי הכוונה כאשר אנו אומרים ששמו אותו בארון לאחר שחנטו אותו?
כשקראתי זאת שוב, ניסיתי להבין בדרך חדשה ועמוקה יותר את משמעות המשפט "יעקב לא מת", כשכל הסימנים בסיפור – הם חונטים אותו, הם שמים אותו בארון – מצביעים על כך שהוא מת. מה שמתגלה בפנינו כאן, באופן ברור ביותר, הוא סוד ההליכה מעבר למוות. אם כן, כיצד אנו יכולים לחבר את עצמנו לרמה הזו? איך אנו יכולים לחבר את עצמנו למציאות הזו?
מה אומרים על כך המקובלים?
המקובלים מדברים על אלמנט ייחודי של מודעות שהייתי רוצה לחלוק עמכם, ויש לקוות שהוא יעניק לכולנו את טעם המציאות של "יעקב לא מת". זה פשוט מאוד. אם תתבוננו בפירושים בספרי המקובלים והמפרשים של התורה, כולם מנסים למצוא פיתרון הגיוני לחידה הזו. מצד אחד, הזוהר והתלמוד אומרים לנו שהוא לא מת, בעוד מצד שני, כל הסימנים שבסיפור מצביעים על כך שהוא מת ונקבר; נאמר בפירוש, הם לקחו את הארון שלו לישראל, יש לוויה ואבל, והוא נקבר במערת המכפלה.
לכן, כשקראתי זאת, וביליתי לא מעט שעות תוך פרשנויות והבנות שונות, הבנתי שהאמת פשוטה. אבל היא פשוטה בדרך שכנראה אף אחד מאתנו לא יוכל להבין. כשאנו מתחילים ללמוד קבלה, כולנו לומדים שהעולם הזה הוא אשליה, שכל מה שאנו רואים וחווים הוא אשליה. אנו אולי שומעים זאת, אבל אף אחד מאתנו לא חי זאת. אם מישהו מאתנו היה חושב באמת שהעולם הזה הוא אשליה, כל מה שמטריד אותנו, מדאיג אותנו ומרגיז אותנו לא יכול היה להתקיים. הסיבה היחידה שאנו כועסים או מתאכזבים היא מפני שאנו חיים, ומקבלים לחלוטין, את האשליה של העולם הזה.
אין שום דרך הגיונית להסביר את העובדה שיעקב נחנט, הושם בארון, הובל בלוויה שבה התאבלו עליו כל הדרך לישראל, ונקבר במערת המכפלה. אין שום הסבר הגיוני, אלא אם תוכלו ברמה כל שהיא לדעת שכל מה שאנו רואים, חושבים וחווים – ושוב, אנו שומעים זאת אבל אף אחד מאתנו לא באמת אפילו מתחיל לחשוב שזו אפשרות – לא אמיתי. זה חשוב מאוד, מפני שכל עוד אנו תחת שליטת העולם הזה, לא נוכל לטעום את טעם חיי הנצח של יעקב. לא נוכל לגלות את גמר התיקון בעולמנו. אנו פשוט לא יכולים.
עם העיניים שיש לנו עכשיו, לעולם לא נוכל לחוות חיי נצח. לעולם לא נוכל לחוות את הסרת הכאב והסבל והמוות.
לכן, אנו יכולים לעשות את כל העבודה שאנו חושבים ורוצים שתביא מספיק אור לעולם הזה כדי לסיים את הכאב הסבל והמוות. אבל אם אתם יכולים לראות זאת, זה לא קיים. אתם חייבים לעבוד על הידע ששום דבר שאתם רואים, ולכן שום דבר שאתם חווים, המבוסס על מה שאתם רואים עם העיניים שלכם, אינו אמיתי.
כמה מבני יעקב וכמה מהאנשים בדור ההוא ראו את יעקב הולך כשראו משהו אחר ששמים בארון? איני יודע; אבל בוודאי לא הרוב. מפני שהרוב התקיים בעולם שבו אנו מתקיימים, שבו ראו גופה מתה למרות שיעקב לא מת. הם ראו גופה נחנטת, הם ראו גופה ששמים אותה בארון, והם ראו גופה נקברת במערת המכפלה, מפני שמספר האנשים בכל דור שיש להם ראייה אמיתית הוא קטן מאוד. אבל בדור שלנו, זה קריטי. מפני שאם אנו רואים עם העיניים האלה את המראה הזה וחווים רק אשליה, אנו לא יכולים לראות חיי נצח, אנו לא יכולים לראות את סוף הכאב, הסבל והמוות. כל עוד נחווה את אשליית העולם הזה. לא נוכל לראות שום דבר מעבר לה.