לחרוג מהתסריט שלנו
בני ישראל מחשיבים את משה לבורא בכבודו ובעצמו, והם זקוקים לחוקים, הם צריכים מישהו שיאמר להם מה לעשות, הם זקוקים לטבע; הם לא יכלו לחיות במימד שבו שום דבר לא ברור, שבו לא יודעים מה יהיה. לכן יצירת עגל הזהב נועדה לכך שיהיה להם משהו שיאמר להם מה לעשות וליצור עבורם סוג מסוים של בהירות. הם לא יכלו להבין איך לחיות בלי משה ובלי משהו שינחה אותם ויאמר להם מה נכון ומה מוטעה, בלי משהו שיגביל אותם ויכלא אותם בתוך הטבע שלהם.
אבל הנשים אמרו, "לא. אולי זו הזדמנות להיחלץ מהטבע שלנו, שהיא הסיבה האמיתית להיותנו בעולם הזה,", והגברים השיבו: "יש גבולות שבתוכם אנו רוצים לחיות, וכשמשה איננו אנו חייבים מישהו אחר שיצור עבורנו את הגבולות האלה, מפני שבלי הגבולות האלה הנקראים טבע שאומר לנו מה הצעד הבא, ומה לעשות, אנו לא יודעים מה לעשות, ואנו פוחדים."
וכך הגברים, אנו יודעים, לא הקשיבו לנשים, בנו את עגל הזהב, ונפלו. ונאמר בפרשת "פקודי" של רבי אלעזר במדרש שמפני שהנשים לא רצו שהגברים יקחו מהן את התכשיטים כדי לעשות את עגל הזהב, ואמרו להם "לא", הבורא נתן לנשים חיבור גדול יותר לראש חודש מאשר לנשים. ראש חודש הוא הזמן שבו אנו יכולים לזכות לקבל במתנה חוזק ומודעות להשתחרר מהטבע שלנו; לכן, מכיוון שהגברים נפלו והנשים כבר קיבלו את העובדה שהן הולכות להשתחרר מכבלי הטבע, לקחו הנשים חלק גדול יותר בראש חודש. לכן מלמדים המקובלים שראש חודש הוא יום שמקושר יותר לנשים מאשר לגברים.
הסיבה שבגללה אנו נמצאים בעולם הזה אינה לחיות בתוך גבולות הטבע, אלא לשנות את הטבע הזה, לשבור את הטבע הזה, להקריב את הטבע הזה. ופעמים רבות כאשר אנו חושבים על כך, אנו חושבים בצורה שלילית:"יש לי הטבע הזה של רצון לקבל לעצמי בלבד, יש לי האופי האנוכי הזה, ואני נמצא/ת בעולם הזה כדי להשתחרר ממנו." אבל החלק הגדול יותר הוא לפחד מהעובדה שאפילו הדברים החיוביים והתקשורות שאנו עושים הם בתוך גבולות הטבע הזה; זו בעיה, מכיוון שאפילו הדברים החיוביים שבאנו לעשות בעולם הזה, כאשר הם נעשים בתוך גבולות הטבע שלנו, הם אינם דברים שאנו חייבים לשמור.
כל יום, שבוע וחודש מתחילים בתסריט שהוכן במיוחד עבורנו, ובדרך כלל, אנו נשארים בתוך גבולות התסריט הזה, או הטבע הזה. והעבודה לשבור את התסריט, את הטבע, מתחילה בקבלת המודעות הזו: "אינני רוצה לחיות חיים טובים בתוך גבולות הטבע שלי. אני רוצה שתינתן לי העזרה והמודעות להשתחרר."
זוהי מהות השבת הזו. הבורא אומר, "אני נותן לכם זמן, אנרגיה, ומודעות להבין שאתם רוצים להשתחרר מהטבע שלכם, וגם את הכוח להתחיל את תהליך ההשתחררות ממנו." וזה נכון לא רק לגבי השבת הזו, כאשר האור מתגלה, אלא גם לגבי כל ראש חודש, כל התחלה של חודש. זו המודעות; יש חודש שתוכנן והוכן עבורי, ואיני רוצה את החודש הזה בתוך גבולות הטבע שלי. אנו רוצה להשתחרר מהחודש הזה. לכן, אנו מבקשים השבת הזו, ובכל ראש חודש, עזרה מהבורא ומהאור של הנשים, שיתנו לנו את הכוח להשתחרר. אם היינו יכולים לראות עד כמה מתוך חיינו אנו חיים על פי התסריט הזה, היינו רואים כמה מעט אנו חורגים ממנו, באופן חיובי ושלילי. והדבר הקשה ביותר בעולם הוא לחרוג מהתסריט הזה ולהתנתק ממנו באופן מודע; אבל השבת הזו, שבת פקודי, ניתנת לנו המתנה לא רק להבין ולהיות מודעים לכך, אלא גם הכוח לעשות זאת בפועל.