להיות בחיבור מתמיד עם האור
מאת מיכאל ברג
פירוש הזוהר לפרשת השבוע הזה, פרשת תרומה, מבהיר שמתגלה כמות עצומה של אור, הסובבת במיוחד סביב יכולתו של האדם לעשות חיבור אישי עמוק יותר לאור הבורא. מטרת השבת הזו, ומה שזמין לנו השבת הזו, הם לעורר באמת חיבור אישי מתמיד עם אור הבורא.
רב משה דוד וואלה, אחד התלמידים הגדולים של רבי משה חיים לוצאטו, מקובל איטלקי. כתב פירוש לתורה. והפירוש שלו לתחילת פרשת תרומה יכול ליצור אצלנו פתח להבין באמת את מתנת השבת הזו.
הפרשה מתחילה בכך שהבורא אומר למשה: "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה". והבורא ממשיך במלים שהם באמת מלות המפתח לשבת הזו: "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי". במלים פשוטות, הבורא אומר למשה לומר לבני ישראל שיתנו תרומה לבורא, שהוא יכול וצריך לקחת את התרומה מכל אדם שלבו פתוח לתת.
הרב משה דוד וואלה שואל מה הקשר בין התחלת השבוע הזה – המדברת על היכולת, ברמה עמוקה יותר, של כל אדם להיות מסוגל לעורר חיבור לאור הבורא – ולסוף הפרשה של שבוע שעבר?
בסוף פרשת שבוע שעבר, פרשת משפטים, היה לבני ישראל חיזיון של אור הבורא. עבור רובנו, עבודתנו הרוחנית אינה מבוססת על דברים שאנחנו רואים. היא מבוססת על דברים שאנחנו מבינים, לפעמים חוויות שאנו חווים, אבל לא לעתים קרובות על חזיונות שיש לנו. עם זאת, זו אחת הפעמים המעטות בהן קבוצה שלמה של אנשים ראתה אותו חיזיון. נאמר שהם ראו את "מראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר." [שמות כד’ יז’] הייתה להם חוויה חזותית פיזית של אור הבורא; הם ראו איך אור הבורא יורד לעולם הזה, וזה נחווה כאש בוערת.
כאשר בני ישראל ראו זאת, הם נבהלו, מכיוון שאינכם יכולים לעמוד ליד אש, או בוודאי לא להיכנס לתוך אש, מבלי להיכוות. הם שאלו, איך נוכל אנחנו, אנשים פשוטים, לצפות לחיבור תמידי עם דבר כזה? מישהו אחר, כמו משה, יכול לעשות עבורם את החיבור, יכול להביא להם קצת אור. ואולי בחיי היום יום שלהם הם יכולים לעשות כמה תקשורות, אבל הם לא חשבו שהם יכולים לבסס חיבור תמידי לאור הבורא בלי להישרף.
אבל אנחנו חייבים לזכור – כאשר אנו רואים משהו בעולם הפיזי, זוהי הרמה הנמוכה ביותר של מה שאנו רואים. והרמה הנמוכה ביותר של חיזיון אור הבורא שראו בני ישראל הייתה אש אוכלת כל; לכן, הם אמרו שלעולם לא תהיה להם היכולת להתחבר באופן תמידי עם האור. המחשבה הזו קיימת בכולנו, ברמה זו או אחרת. האם יש מאתנו כאלה המאמינים באמת שאנו יכולים לקיים חיבור מתמיד לאור הבורא? קרוב לוודאי שלא. רובנו חושבים שהקשר בא והולך. אתם יכולים להתחבר, ואז עוזבים. אנו חושבים שקיים המושג הזה של הלוך ושוב. ולכן, המחשבה של קיום חיבור מתמיד לאור הבורא היא משהו שנמצא הרבה מעבר לנו. יש לנו הבנה שאור הבורא הוא הרבה מעבר ליכולת שלנו לקיים חיבור מתמיד עמו. וזה המקום שבני ישראל הגיעו אליו בסוף הפרשה של שבוע שעבר, פרשת משפטים, והם נמצאים בו בתחילת הפרשה הזו, פרשת תרומה.
בפרשה הזו, פרשת תרומה, רוצה הבורא שבני ישראל, ואנחנו כיום, נדע שרק מפני שחווינו חיזיון של אור הבורא כאש, אנו לא צריכים להבין מזה שלעולם לא נוכל לעורר או לשמור על חיבור תמידי אליו. מפני שאנו יכולים, ואנו אמורים לעשות זאת. לא רק שהבורא רוצה שהם ואנחנו נדע שאנו יכולים להתחבר לאור באופן תמידי, אלא שגם באופן יחסי – ואופן יחסי היא מילה חשובה כאן – באופן יחסי קל לשמור על החיבור הקבוע הזה; למעשה, אנו לא חייבים להיכנס לתוך "אש מאכלת כל" כדי לשמור על חיבור תמידי.
אם כן, איך עושים זאת? נאמר שלב שאין בו שנאה ואין בו קנאה כלפי אנשים אחרים, "כל איש", כל אדם כזה, "תקחו את תרומתי", יכול לעורר כלי שבתוכו אור מתמיד של הבורא יוכל להתגלות. זה אומר לנו שאם נכין את לבנו מתוך אהבה, אם לא נרגיש שנאה או קנאה כלפי אדם אחר, אם הלב שלנו מלא באמת באהבה כלפי אנשים אחרים, אז בלב הזה, באדם הזה, אור הבורא יוכל לשכון בקלות.
המילה שמשתמשת כאן התורה כדי לציין התעוררות, או "ידבנו", היא בעלת אותו ערך מספרי כמו המילה "חסד". זה אומר שאם אתם מעוררים את הלב שלכם לנדיבות, אם אתם מסלקים כל שנאה, כל קנאה שיש לכם בלב, אז בלב הזה – ולא משנה מי אתם, לא משנה מה עשיתם, לא משנה באיזו רמה אתם חושבים שאתם נמצאים מבחינה רוחנית – אור הבורא יכול לשכון.
רב משה דוד וואלה אומר לנו שלא מדובר כאן על תהליך של התעלות רוחנית; אלא רק על הכנת לבנו. כל עוד אין בלב שלנו שנאה או קנאה כלפי אנשים אחרים, אור הבורא יכול לשכון בתוכנו. זה אומר, לגבי בני ישראל, שעלינו לשכוח כל מחשבה שהייתה לנו קודם וכל אמונה שאנו לא יכולים לזכות או להגיע למקום שבו נוכל להתחבר באופן תמידי עם אור הבורא; לא… אנו חייבים עכשיו לדעת שאנחנו יכולים.
הצעד הראשון הוא לעורר לב של אהבה. "ידבנו", מילה שהערך המספרי שלה הוא "חסד. אם יש לכם לב של חסד, לב שאין בו שנאה, או קנאה, או רגשות שליליים כלפי אנשים אחרים, בסוג כזה של לב, אור הבורא יכול לשכון. ולא רק לשכון, אלא גם להתחבר תמידית.
מה פירוש חיבור תמידי? מפני שאנו יודעים שמודעות היא הכל, אז חיבור תמידי תלוי במודעות שאור הבורא בפירוש נמצא בתוכנו כל הזמן, כמו צל שהולך עמנו לכל מקום שאנו הולכים. אם אינכם חושבים או אין לכם ודאות שאור הבורא בפירוש שוכן בתוככם ונמצא אתכם בכל מקום אליו אתם הולכים, אז הוא לא יהיה שם.
אבל אם יש לכם לב של אהבה, כפי שאמרנו, ויש לכם המודעות שאור הבורא נמצא עמכם בכל מקום אליו אתם הולכים, אז אור הבורא נמצא אתכם באמת בכל מקום, כל הזמן. זה באמת הסוד של השבת הזו.