המשפט "ובערת הרע מקרבך" חוזר על עצמו פעמים רבות בפרשת השבוע הזה ובפרשה הקודמת לה. בתרגום חפשי אומר המשפט "ושׂים קץ לשליליות שיש בתוכך".
מה פירוש הדבר?
אנו יודעים, כפי שהזוהר מלמד, שכאשר קיבלו בני ישראל את האור על הר סיני, הם הגיעו לרמה של "בלע המוות לנצח", הרמה של סילוק המוות לתמיד. אבל למרות שבני ישראל אכן הגיעו לרמה של חיבור, התגלות והפרדה מכוחות החושך, הם נפלו לאחר מכן. הם נפלו לרמה מסוימת של רצון לקבל לעצמו בלבד, ואיבדו את השליטה על המוות. ולכן אנו צריכים להבין שיש שתי דרכים לסלק את עצמנו מהחושך. אחת מושלמת ואחת אינה מושלמת.
כאשר הגיעו בני ישראל לרמה של "בילע המוות לנצח", סילוק המוות, בהר סיני, הם עברו תהליך של הפרדה מושלמת מכוחות הרצון לקבל לעצמו בלבד, מהכוחות של האגו, מהכוחות של החושך; אבל הכוחות עצמם נשארו. בני ישראל לא חיסלו את כוחות החושך, הם פשוט הפרידו את עצמם מהם. הם השלימו את החלק הראשון של התהליך, שהיה הפרדת עצמם מהחושך, אבל לא השלימו את החלק השני, שהיה לחסל את כוחות החושך האלה. ולכן הם נפלו שוב – כי הכוחות האלה עדיין היו קיימים.
לדוגמא, ניקח אדם שיש לו בעיה עם כעס, והוא יכול לעבור עבודה רוחנית כדי להפריד את עצמו מהכעס. אבל האמת היא שכל עוד הוא רק הפריד את עצמו מהכעס הזה ולא חיסל לגמרי את השורש שלו, אז הוא יוכל תמיד, בשלב מסוים, ליפול לתוכו.
לכל אחת ואחד מאתנו יש התיקון שלו, או הדרכים המסוימות שבהן מתגלה אצלו הרצון שלו לקבל לעצמו בלבד. פעמים רבות אנו מפרידים את עצמנו מהפעולות האלה בעבודתנו הרוחנית מבלי לחסל את המקור שלהן. ועלינו לחסל את המקור שלהן, אחרת נוכל תמיד ליפול לתוכן שוב. אם כן, כיצד נוכל לא רק להפריד את עצמנו מהכוחות השליליים האלה, אלא למעשה לשים להם קץ מוחלט?
הכל נעוץ במודעות. הכל תלוי במה אנו חושבים כאשר אנו נלחמים.
נמשיך להשתמש בדוגמא של הכעס מפני שקל לדבר עליה. אדם מתחיל להבין שהקרב שלו, או לפחות אחד מהקרבות שלו, הוא עם הכעס. יש לו הזדמנות – היום, מחר – לכעוס. והוא יודע שכדי לעשות את התיקון שלו, עליו להילחם בנטייה הזו. השאלה היא, מהי המודעות שלו כאשר באה ההזדמנות הזו והוא נלחם בקרב?
עבור רוב האנשים, זה משהו כמו, "זה משהו שאני חייב להילחם נגדו. אני הולך להילחם נגד הנטייה הזו לכעוס. אני הולך להילחם בנטייה הזו לפגוע באדם אחר". אבל אנו לא מעמיקים בזה יותר במודעות שלנו. והפרשה הזו, והשבת הזו, באמת נותנות לנו את היכולת להגיע למודעות של סילוק מקורות החושך, מקורות השליליות. והחיסול הזה באמת פשוט כמו מודעות.
עלינו לקחת זאת מעבר, ולא רק לומר לעצמנו, "בזה אני צריך להילחם כדי להתחבר לאור הבורא, לקבל את הברכות שאני אמור לקבל." עלינו לומר, "אני לא עושה את זה רק כדי לנצח בקרב, אלא אני עושה את זה כדי לחסל את המקור הרוחני שלו, את מקור החושך שדוחף אותי." מפני שהאמת היא שאפילו אם תנצחו היום בקרב ולא תכעסו, מחר עדיין תהיה לכם הזדמנות לכעוס. אתם רוצים שהמודעות שלכם תהיה כזו: "אני לא רוצה רק לנצח במלחמה הזו. אני רוצה להגיע למקור הרוחני של הכעס הזה ולחסל חלק ממנו, כדי שמחר, למרות שיהיה לי עוד אתגר שאוכל להביס, יפחת המקור הרוחני של הכעס הזה."
ואם ניקח זאת צעד אחד קדימה, אם האדם לא חושב רק על עצמו ועל הקרב הנוכחי, אלא חושב גם שמה שהוא עושה זה לסלק או לחסל את המקור הרוחני של החושך הזה, במשך הזמן, נוכל לסלק ולחסל את מקור השליליות, ולכן לסלק אותה לגמרי מן העולם.
כאשר אדם נלחם בקרב שלו נגד הרצון האישי שלו לקבל לעצמו בלבד, בכל דרך שבה הוא מתגלה בחייו, והוא תמיד מודע לעובדה שכאשר הוא נלחם, הוא רוצה גם להשמיד את המקור של השליליות הזו, אז הוא משרת את האנושות. מפני שמקור הכעס הוא אותו מקור של כעס של כל אחד בעולם. וזה נכון גם לגבי קנאה, זה נכון גם לגבי שנאת חינם, זה נכון לגבי כל גילוי של רצון לקבל לעצמו בלבד.
כאשר המודעות שלנו היא איך הקרב האישי שלנו משפיע על העולם, זה נותן לנו כוח. כאשר אנו יודעים שאם היום אני נופל לרצון שלי לקבל לעצמי בלבד ונעשה כועס, אני לא רק מזיק לעצמי, אני גם מחזק את מקור הכעס בעולם. וזה אומר שעכשיו, ברחבי העולם, כל מי שנלחם בכעס עומד בפני אתגר קשה יותר.
מהצד החיובי, אם אני יודע שאם אנצח בקרב הזה ותהיה לי מודעות שאני רוצה זאת לא רק כדי להיטיב עם עצמי, אלא גם להפחית את מקור הכעס בעולם, אז עזרתי עכשיו לכל העולם שנלחם בבעיה הזו. בנוסף, כאשר אנו יוצאים לקרב עבור הכלל אנו מקבלים כוח מהכלל.
אחד מההיבטים שהמפרשים מדברים עליהם בפרשה הזו הוא האופן הדקדוקי המעניין שבו מתנסח המשפט הראשון של הפרשה. הפסוק הראשון של הפרשה אומר: "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אוֹיְבֶיך וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ." הנושא הוא אויבים, ברבים, אבל הנשוא הוא "וּנְתָנוֹ" – ביחיד. הפסוק מתחיל בלשון רבים ומסתיים בלשון יחיד. יש כמובן אלפי פירושים על החריג הדקדוקי הזה. אבל עכשיו, אנו יכולים להבין – מכיוון שהדרך היחידה שבה יכול אדם לנצח בקרב שלו היא אם הוא רואה אותו כקרב למען הכלל. הקרב צריך להתחיל כשהכלל נמצא במודעות [רבים] כדי שכל פרט יוכל לנצח בקרב שלו [יחיד].
מטרת העבודה הרוחנית של האנושות אינה לחזור למקום שבו היו בני ישראל בהר סיני, אלא ללכת למקום שבו אנו לא רק נפרדים מכל כוחות החושך, אלא גם מסלקים ומחסלים לחלוטין את כוחות החושך האלה כדי שהמוות לא יוכל לחזור אף פעם לעולם הזה. השבת הזו, יש לנו הזדמנות לשנות את המודעות שלנו כדי שנוכל כולנו להתקרב להשגת המטרה הזו.
ברכות ואור,
מיכאל