מקובל גדול בשם רב יצחק מקומרנו, שהיה תלמידו של הבעל שם טוב, כתב פירוש על התורה שנקרא "חדר הברכות", שהוא ארוך מאוד ומכיל הרבה מאוד דפים. היה עליו להשקיע כמות עצומה של זמן כדי לכתוב רק על פרשת השבוע הזה; אבל כיום רק אנשים מעטים מאוד קוראים או לומדים את הפירוש הזה.
אבל אז אנו מבינים – וזה לימוד חשוב לכולנו – שמקובלים כאלה, כמו רב יצחק מקומרנו לא עשו את העבודה הרוחנית שלהם בעולם הזה. בעוד רובנו עושים את עבודתנו הרוחנית בעולם הזה, העבודה של המקובלים לא נעשית בעולם הזה, היא נעשית בעולמות העליונים.
לכן, אם הייתם שואלים את רבי יצחק מקומרנו היום אם הוא מרגיש רע מפני שהשקיע חודשים רבים בכתיבה והיום מעטים מאוד קוראים את כתביו, התשובה שלו, כמובן, תהיה לא, מפני שהוא לא גילה זאת כדי שאנשים ילמדו זאת. הוא גילה זאת מפני שהגילוי הזה, פעולת ההבנה והכתיבה הזו, גילו אור בעולם הזה ובעולמות העליונים, וזו הייתה מטרתו.
בתחילת פרשת השבוע הזה נאמר שאהרן הדליק את המנורה, ובמדרש יש פירוש מדהים שאומר שכאשר אהרן היה מודאג מכך שראשי השבטים האחרים הקריבו קרבנות והוא לא, הבורא אמר לו, "האורות שלך לעולם לא יכבו". הבורא אומר לו לא לדאוג מכיוון שמה שהוא עומד לעשות – הדלקת המנורה במשכן – יישאר לנצח.
עם זאת, כפי שהמפרשים מציינים, במישור המילולי זה אינו נכון, מפני שכאשר המשכן לא היה קיים עוד ובית המקדש נחרב, הנרות לא דלקו יותר. אבל רב משה אלשייך, אחד מהמקובלים הגדולים שחי בזמנו של הארי, אומר שהאור שהדליק אהרון בשבת הזו לא דלק בעולם הזה. כן, הוא עשה זאת גם במשכן, אבל הוא הדליק את העולמות העליונים, והאור של העולמות העליונים מאיר מהרגע שהוא הדליק אותם ועד ביאת המשיח. וכאן צריכה להיות העבודה שלנו.
אבל אז אנו מבינים – וזה לימוד חשוב לכולנו – שמקובלים כאלה, כמו רב יצחק מקומרנו לא עשו את העבודה הרוחנית שלהם בעולם הזה. בעוד רובנו עושים את עבודתנו הרוחנית בעולם הזה, העבודה של המקובלים לא נעשית בעולם הזה, היא נעשית בעולמות העליונים.
לכן, אם הייתם שואלים את רבי יצחק מקומרנו היום אם הוא מרגיש רע מפני שהשקיע חודשים רבים בכתיבה והיום מעטים מאוד קוראים את כתביו, התשובה שלו, כמובן, תהיה לא, מפני שהוא לא גילה זאת כדי שאנשים ילמדו זאת. הוא גילה זאת מפני שהגילוי הזה, פעולת ההבנה והכתיבה הזו, גילו אור בעולם הזה ובעולמות העליונים, וזו הייתה מטרתו.
בתחילת פרשת השבוע הזה נאמר שאהרן הדליק את המנורה, ובמדרש יש פירוש מדהים שאומר שכאשר אהרן היה מודאג מכך שראשי השבטים האחרים הקריבו קרבנות והוא לא, הבורא אמר לו, "האורות שלך לעולם לא יכבו". הבורא אומר לו לא לדאוג מכיוון שמה שהוא עומד לעשות – הדלקת המנורה במשכן – יישאר לנצח.
עם זאת, כפי שהמפרשים מציינים, במישור המילולי זה אינו נכון, מפני שכאשר המשכן לא היה קיים עוד ובית המקדש נחרב, הנרות לא דלקו יותר. אבל רב משה אלשייך, אחד מהמקובלים הגדולים שחי בזמנו של הארי, אומר שהאור שהדליק אהרון בשבת הזו לא דלק בעולם הזה. כן, הוא עשה זאת גם במשכן, אבל הוא הדליק את העולמות העליונים, והאור של העולמות העליונים מאיר מהרגע שהוא הדליק אותם ועד ביאת המשיח. וכאן צריכה להיות העבודה שלנו.
כאשר אנו מגלים איזה שהוא אור, כן, צריך להיות גם גילוי פיזי, אבל לא בזה אנו צריכים להתמקד. לא זה מה שצריך לרגש אותנו. מה שצריך לרגש אותנו הוא המחשבה על מה שאנו עושים בעולמות העליונים, איזה אור אנו מגלים בעולמות העליונים. למשל, אם לימדתי 100 אנשים, והם מתרגשים, ואני עזרתי להם לעשות שינוי קטן בחייהם, איני צריך להתרגש מהעובדה שישנם עכשיו 100 אנשים שחושבים שאני מורה גדול, אלא שיש לקוות שהתהליך שעברנו גילה איזה שהוא אור בעולמות העליונים.
ההבנה הזו של עשיית העבודה הרוחנית שלנו בעולמות העליונים היא שינוי חשוב של המיקוד, מפני שאז כל הדברים הפיזיים אינם חשובים, כמו כמה אנשים יודעים מה אני עושה, או כמה אנשים אוהבים מה שאני עושה. כל זה לא נכנס למשוואה, מפני שאינך עושה את העבודה למען שום דבר בעולם הזה. את/ה עושה את העבודה הזו עבור העולמות העליונים.
לכן, רב יצחק מקומרנו יכול לכתוב פירוש שלם, ולא אכפת לו אם מישהו קורא אותו כיום, מפני שכאשר עשה זאת הוא הדליק, כמו אהרן, את המנורה בעולמות העליונים, שתאיר לנצח. עבודה שתאיר לנצח אינה עבודה שנעשית בעולם הזה. ואם אתם מלמדים אדם אחד והאגו שלכם מעורב בעניין באופן שאתם אומרים לעצמכם, "אני עכשיו אדם גדול כי אני רואה שהשפעתי על האדם הזה", אתם בעצם לוקחים את האור שהיה אמור לעלות לעולמות העליונים ומחזירים אותו למטה ושומרים אותו בעולם הזה.
יש סיפור מפורסם על הבעל שם טוב, שהלך פעם לבית כנסת ועמד בפתח הדלת ולא נכנס פנימה. מישהו שאל אותו מדוע הוא לא נכנס, והוא ענה, "מפני שהחדר מלא בלימוד ובתפילה." אמר לו האיש, "מי לא היה רוצה להיות מוקף בלימוד ובתפילה? " ענה לו הבעש"ט, "אתה לא מבין. בזוהר נאמר שכאשר העבודה הרוחנית שלנו אינה נעשית עם המודעות הנכונה, היא אינה יכולה לעלות לעולמות העליונים."
המודעות הנכונה של העבודה הרוחנית שלנו היא שמאפשרת לנו לעוף לעולמות העליונים. אם האגו שלנו מעורב בעבודה שלנו, הוא שומר אותה כולה בעולם הזה. הבעש"ט בעצם אמר שהוא אינו יכול להיכנס לבית הכנסת מפני שכל מה שהם עושים שם מבוסס על האגו, ולכן כן, למרות שהם למדו והתפללו, הכל נשאר שם.
אנו חייבים שהעבודה הרוחנית שלנו תעלה לעולמות העליונים. מה שמאפשר לעבודה שלנו להתעלות הוא עשיית העבודה הרוחנית שלנו לא כדי שיעריכו אותנו, מפני שהמודעות הזו בפירוש פועלת כמו משקולת על העבודה הרוחנית שלנו, שמשאירה אותה בעולם הזה. היא לעולם לא תאיר בעולמות העליונים. היא לעולם לא תיתן לכם ברכות. היא לעולם לא תעשה שום דבר עבורנו או עבור העולם, מפני שהמודעות של האגו משאירה ושומרת אותה כאן, בעולם הזה.