התחברות לשמחה דרך מחשבת הבריאה
מאת: מיכאל ברג
הזוהר אומר לנו שביום הראשון של הבריאה, הייתה שמחה דומה לזו שהתעוררה ביום שבו נבנה המשכן. מה הייתה השמחה שהרגיש הבורא בתהליך הבריאה? הזוהר אומר לנו שהבורא מתחיל את תהליך הבריאה, מגיע ליום השישי, ובורא את בעלי החיים, בורא את האדם… אבל לאיזו מטרה?
בזוהר נאמר שבעלי החיים באים לפני האדם, לאחר שנברא, ורוצים להשתחוות בפניו. הם רואים את הצורה האנושית הזו בפעם הראשונה ויודעים שהיא נעלה מהם, ולכן, רוצים להשתחוות לפני אדם וללכת אחריו. אבל אדם אומר להם, "אתם טועים. יש כוח גדול יותר בעולם הזה. יש אור הבורא. בואו נתכנס כולנו יחדיו – , אני, האנושות, בעלי החיים, וכל החפצים הדוממים שנבראו – ונכוון את האנרגיות שלנו, את המיקוד שלנו, ואת העבודה שלנו אל אור הבורא."
זו הייתה מטרת הבריאה, שהאדם יכנס את כל העולם ויעלה הכל אל חיבור עם אור הבורא. אבל אז אנו יודעים מה קרה; אדם נפל.
היו עוד שתי פעמים בהיסטוריה שבהן התעוררה שוב האפשרות הזו. נאמר שכאשר ניתנה התורה, כאשר אור חיי הנצח התגלה על הר סיני, היה רגע שבו בני ישראל קיבלו את האור הזה ואת המודעות הזו, את היכולת לכנס את כל העולם ולכוון את כולם לקראת חיבור אל אור הבורא. ואז שוב, במשכן. כאשר אהרן החל את עבודתו, התעוררה שוב המחשבה לכנס את כל העולם יחד: האנושות, בעלי החיים, וכל היתר, לכוון את המאמצים, המודעות והרצון לקראת חיבור לאור הבורא.
אם כן, כאשר נברא האדם, כאשר ניתנה התורה על הר סיני, וכאשר נבנה המשכן, אלה הן שלוש הפעמים בהיסטוריה האנושית שבהן התעורר העולם לפחות להתחיל את תהליך כוון הכל לקראת חיבור עם אור הבורא. אבל אנו יודעים שבכל הפעמים האלה הייתה נפילה; אדם נפל, בני ישראל נפלו עם חטא העגל, ולאחר המשכן, בני ישראל נפלו שוב. אם כן, איפה השמחה? זה לימוד שרב אשלג מדבר עליו, והוא לימוד שאנו חייבים לשמור במוחנו בכל פעם שאנו עושים מעשה רוחני.
רב אשלג מגלה את המושג הנפלא שהוא קורא לו מחשבת הבריאה. מהי מחשבת הבריאה? מחשבת הבריאה היא שברגע הראשון של היום הראשון, הבורא, שהוא מעבר לזמן, תנועה ומקום, ראה הכל מהתחלה ועד הסוף, ראה את המחשבה… מהי המחשבה? המחשבה היא עולם שבו אין כאב, סבל, מוות או חוסר; רק שמחה ומילוי. הבורא ראה גם את כל העליות והמורדות לאורך הדרך, אבל כאשר הזמן אינו כובל אותך, כאשר אור הבורא אינו כבול על ידי הזמן, העליות והמורדות האלה כלל לא נמצאות שם. יש רק המחשבה שנמשכת כל הדרך.
רב אשלג השתמש בדוגמת האדם החושב על בנית בית. בתחילה, עולה במוחו המחשבה איך ייראה הבית היפה הזה, אבל הוא גם יודע שבתהליך הבניה, יהיה גם הרבה לכלוך, הרבה אשפה, התהליך עצמו לא יהיה כל כך יפה, והוא גם יכול להימשך יותר זמן מאשר חשב. הוא יודע כל זאת, אבל זה לא משנה לו, מפני שהוא נצמד למחשבת הבריאה.
אם כן, רב אשלג אומר שכאשר אנו מדברים על השמחה שהייתה קיימת בזמן הבריאה, כאשר אנו מדברים על השמחה שהייתה קיימת על הר סיני, זה הזמן שבו התעוררות מחשבת הבריאה הגיעה אל העולם הזה. מה חשב אהרן, כאשר אנו קוראים בפרשת שמיני, כאשר הוא נכנס אל המשכן? הוא חושב אותה מחשבה שחשב אדם הראשון ברגע שלפני הנפילה, כאשר כינס אליו את כל בעלי החיים ואת כל הברואים וכוון אותם אל אור הבורא. הייתה לו אותה מחשבה שיכלו בני ישראל להשיג כאשר קיבלו את האור בסיני. "העבודה שלי", כמו שאהרן, אדם ובני ישראל אמרו לעצמם, "היא לכנס את כל זה, את כל האנושות, כל בעלי החיים, ולכוון הכל לקראת אור הבורא". באותו רגע, התעוררה מחשבת הבריאה, מודעות הבורא שרואה מהתחלה ועד הסוף. ומכאן באה השמחה האמיתית. חיבור למחשבת הבריאה הזו שהייתה לבורא ברגע הבריאה, ראיית העליות והמורדות והטוב והרע שיתרחשו כל הדרך עד הסוף.
כאשר אהרן יכול היה לחבר את המודעות שלו למטרה הזו, הוא יכול היה להתחבר למחשבת הבריאה. הוא יכול היה להתחבר לשמחה אמיתית, ולכן, להביא אותה לעולם. אם כן, כאשר הזוהר אומר לנו שזה היה היום שבו השמחה הגדולה ביותר הובאה לעולם הזה, זה אומר שאהרן היה מסוגל להתחבר למחשבת הבריאה. וזה מה שזמין לנו בשבת "שמיני".
אני רוצה להפוך את זה למעשי בעבודה הרוחנית שלנו. לאלה מאתנו שמעורבים שנה אחר שנה, ואולי עשור אחר עשור, בעבודה הרוחנית, זה הופך למסע אישי; "אני הולך להתחבר לבורא כדי שאביא יותר אור לחיי, לעולמי, למשפחתי. אני חייב את העזרה הזו או הזו." ובעוד זה אכן מושך אור וברכות, זה לא מחבר אותנו למחשבת הבריאה. מדוע אומר לנו הזוהר, אפילו בפרשה הזו, פרשת שמיני, וכמעט בכל פרשה אחרת, שאדם שמחובר באמת לדרך הרוחנית יכול לחיות בשמחה מתמדת?
איך אפשר לחיות בשמחה מתמדת כאשר אנו רואים את החושך הזה והכאב ההוא, ואת האתגר הזה ואת הבעיה ההיא? אם אנו מסוגלים להתחבר למחשבת הבריאה, אז אנו מסוגלים לחיות בשמחה מתמדת, מפני שמחשבת הבריאה מושכת, גוררת אותנו כל הדרך עד לסוף, שבו כל האנושות, כל בעלי החיים, כל הבריאה כולה מכוונת ומחוברת לגמרי לאור הבורא. זוהי מהותה של שבת "שמיני", חיבור לשמחה. אבל איך נתחבר לשמחה?
אנו חייבים להתחבר למחשבת הבריאה… ואיך נתחבר למחשבת הבריאה? כאשר אנו באים לעשות עבודה רוחנית ולהתחבר, אולי אנו באים מפני שאנו רוצים קצת אור או מפני שיש לנו אתגר מסוים ואנו רוצים עזרה. זה בסדר, אבל זו לא המטרה המוחלטת. המטרה המושלמת, המוחלטת חייבת להיות, "אני כאן, מפני שאני יודע/ת שהעבודה שלי היא לכנס יחדיו את כל העולם. לכנס יחדיו את כל בעלי החיים, לכנס יחדיו את כל הברואים, ולכוון אותם לקראת אור הבורא. והרצון שלי הוא שבאמצעות התקשורת שלי היום, אצעיד את כל העולם צעד אחד קרוב יותר לכך."
אם יש לנו המודעות הזו, אז אנו מחברים את המודעות שלנו למחשבת הבריאה. ועל ידי חיבור המודעות שלנו למחשבת הבריאה, אנו מתחברים לסוף שבו יש רק שמחה, שבו יש רק חיבור, שבו אין שום כאב, סבל ומוות. אז אנו יכולים לחוות שמחה אמיתית. וזו הסיבה לכך שהזוהר אומר לנו שאין שמחה גדולה מהשמחה של שבת "שמיני".