כשקראתי השבוע את פרשת “וַיֵּרָא”, מצאתי הרבה מאוד תובנות של המקובלים בפירושיהם לפרשה הזו, עד כי קשה לבחור רק אחת מהן. כשדבר מסוג זה מתרחש, אני מתמקדת בתחילת הפרשה מכיוון שההתחלה היא רמת הזרע – היא המקום שבו אנו יכולים להתחבר למהות ולפוטנציאל הגדול ביותר.
בתחילת הפרשה, נאמר שאברהם ישב בפתח האוהל. המפרשים שואלים את השאלה: מדוע חשוב לנו לדעת איפה ישב אברהם? ובכן, קודם כל, אנו יודעים שנכתב שהיה זה היום החם ביותר בשנה. אנו גם יודעים שאברהם היה שרוי בכאב גדול, מכיוון שהיה זה היום השלישי לאחר הברית שלו. אברהם נעשה מפורסם למדי בנקודה זו בחייו. הוא היה ידוע כאדם חכם, בקי מאוד בכוכבים, ואפילו למד, באמצעות קשר ישיר, את האיכויות ואת הדרכים הנסתרות של הבורא. אנשים מכל רחבי העולם פנו אל אברהם כדי שיעניק להם הדרכה רוחנית, עצות ותפילות. והנה אנו מצויים כאן ביום החם ביותר בשנה, ואברהם, למרות כאבו האישי יושב בפתח מה שהוא ביתו באופן מהותי, ועושה את עצמו נגיש לקהל. למעשה, נאמר שאברהם לא היה רק נגיש, אלא שהוא אפילו חיפש מישהו שיהיה זקוק לו. אברהם תמיד חיפש הזדמנויות להיות משרת גדול יותר של האנשים.
בחיים, לפעמים אנו מגיעים למקום שבו אנו מתייצבים ברמה מסוימת בעבודתנו הרוחנית. אנו דואגים לחברים ולמשפחה שלנו, לאלה שנמצאים במעגל הפנימי שלנו – וכמובן, אם מישהו פונה אלינו, נהיה מוכנים להיות בנתינה. הסיפור של אברהם מלמד אותנו שדבר אחד הוא לעזור כאשר אנו נקראים לכך, אבל דבר אחר לגמרי הוא לתת כאשר אנו סובלים מכאבים. כאשר אנו סובלים מכאב, אנו מצפים שיתנו לנו, אבל אחד הדברים הגדולים שאנו יכולים לעשות בעיצומו של הכאב הוא לתת לאחרים. זה אולי קשה, אבל זה הרבה יותר ממלא ומייצר הרבה יותר אור.
בעיקרו של דבר, האנרגיה של השבוע הזה יכולה לעזור לנו להרחיב את גבולותינו באופן יזום כלפי אחרים. במשך שבעת הימים הבאים, חפשו דרכים שבהן אתם יכולים להיות כמו אברהם, משרתים של אנשים אחרים. מכיוון שבאמצעות שירות לאנושות, אנו השתקפות של הבורא באופן העמוק ביותר, וממלאים בכך את מטרת בואנו הנה, לעולם הזה. אלה ימים מלאי עוצמה שבהם תוכלו לתת מכישרונותיכם, לעזור למצוא מקום מגורים לחסרי בית, או אפילו רק לפתוח את ביתכם לחברים.
במאמצינו לתת אנו מחקים את טבע הנתינה המתמדת של הבורא, ובכך אנו עצמנו יכולים להפוך להיות משואות של אור ומקבלי האור.