נכתב על ידי מיכל ברג, 22 באוקטובר 2013.
בואו נעצור את מרוץ היומיום ונחשוב לרגע על הילדים שלנו. האם אנחנו זוכרים בין כל המשימות והמחויבויות להעניק להם חיזוקים חיוביים? האם אתם זוכרים לומר להם שאתם אוהבים אותם, זוכרים להעניק להם חיבה, לחבק ולנשק אותם ולומר להם עד כמה שהם נהדרים?
אני יודעת שאני לא עושה זאת מספיק.
ככל שילדינו גדלים, הם כבר לא כל כך "טעימים", כפי שהיו פעם, כשהיו קטנים וחמודים. לשוחח עם המתבגר בן ה-15 זה כמו לדבר עם אדם בוגר, ועובדה זו משכיחה מאיתנו שהם עדיין זקוקים לחיבוק ולחיזוק שלנו, לנשיקה ולליטוף. הם עדיין צריכים לשמוע עד כמה אנחנו אוהבים אותם וגאים בהם.
כל כך חשוב לנו לוודא שהילדים שלנו עושים את כל מה שהם אמורים לעשות, שהעניין הזה הופך להיות המיקוד העיקרי שלנו: לוודא שהילדים מתנהגים יפה, שלא יהיו שאננים מדי, שלא יהיו מפונקים מדי, ולא עצלנים מדי ולא שתלטנים מדי, ויחד עם זאת שלא יהיו הססנים או גאוותנים והרשימה עוד ארוכה…
עד כי אנחנו שוכחים לעצור לרגע וליהנות מהילדים שלנו בצורה מלאה, ליהנות מההצלחות שלהם ולהעריך אותם באופן גלוי.
חובה עלינו לזכור שמילות העידוד והאהבה שאנחנו מפגינים כלפי הילדים שלנו, הם הכלים שיסייעו להם להפוך להיות הכי טובים שהם יכולים.
יש משל נהדר המדגים כיצד היריב מסיח את דעתנו וגורם לנו לשכוח את מה שבאמת חשוב בחיים:
זהו סיפור על מלך שנלחם במלחמה שנמשכה שנים רבות. המלך היה שבוי באסטרטגיה ארוכת השנים שהוא יצר, עד כי לא היה מסוגל לנצח. רק אשר מינה גנרל חדש ששינה את מהלך הקרב, הושג סוף סוף הניצחון המיוחל. כאות תודה והערכה להישגיו של הגנרל, הציע לו המלך לבקר בבית האוצר בארמון המלוכה. הגנרל הורשה לבלות כשעה בבית האוצר ולקחת לעצמו כל מה שיחפוץ.
הגנרל התרגש מאוד. הוא הכין שק גדול וחיכה בקוצר רוח ליום יוזמן להיכנס לכספת המלאה בעושרו של המלך. בינתיים, המלך התחרט על ההצעה, והחליט שהוא לא מעוניין לאפשר לגנרל לקחת מהרכוש היקר שלו. יחד עם זאת, הוא לא רצה לחזור בו מהבטחתו.
יועציו של המלך הגו תכנית. הגנרל אהב מאוד מוסיקה טובה. "כנס בבית האוצר את המוסיקאים הטובים ביותר בממלכה, ובקש מהם לנגן את היצירות היפות ביותר, מתוך תקווה שדעתו של הגנרל תוסח ובמקום להתמקד ברכוש המלך אותו ירצה לקחת לעצמו, יתרכז במוסיקה".
ואכן, התכנית עבדה. המוסיקה שניגנה התזמורת הסיחה את דעתו של הגנרל מהרכוש הרב, ובכל פעם שנמלך בדעתו ופנה כדי למלא את התיק במקום להתרכז בצלילים המרגשים, עברו המוסיקאים לנגן יצירה דרמטית יותר ובכך השתלטו על תודעתו. המוסיקה הפנטה את הגנרל, וכאשר הבין שהמועד שהוקצב לו חלף זה כבר היה מאוחר מדי. במהלך השעה בה שהה בבית האוצר הוא הצליח אמנם לאסוף לחיקו מספר פריטים קטנים, אבל הפוטנציאל לעושר גדול חמק ממנו, כיוון שהוא הניח למוסיקה המושלמת להסיח את דעתו מהמטרה שלשמה בא.
ומה מוסר ההשכל מהסיפור הזה?
בחיינו, האוצר האמיתי שלנו הוא הקשר שלנו לילדינו והתמיכה שאנו מסוגלים להעניק להם.
הבוקר, בלי שום סיבה נראית לעין, נזכרתי לחבק ולנשק את בני בן ה-13.
מבלי ששוחחנו על שום דבר לאחרונה, אמרתי לו עד כמה אני גאה בו, כי אני יודעת שבבית ספר לא תמיד קל. הוא לא אמר מילה, אבל הרגשתי שנגעתי בנשמה שלו ושהענקתי לו את משב האנרגיה ואת התמיכה להן היה זקוק מתחילת השנה.
בואו נתרכז באוצר החשוב שלנו, בילדים שלנו. בואו לא נניח למוסיקה מסביב להסיח את דעתנו. בואו נעניק להם את התמיכה לפני שייגמר לנו הזמן.