לעתים קרובות אנו נותנים את הכוח שלנו למישהו שאנו חושבים ש"יודע טוב יותר", אבל זה בניגוד למי שאנו באמת. כולנו ישויות רוחניות, עם אור בתוכנו, ועם היכולת לדעת מה נכון עבורנו. אינטואיציה, כמו שריר, היא דבר שחייבים לתרגל
מאת: מיכל ברג
ברוכים השבים לסדרת ההרצאות שלי על אמנות הבית הרוחני. בשבוע שעבר דיברנו על חיזוק הקשרים עם יקירינו באמצעות חמלה. השבוע נטפל בהגברת החיבור שלנו עם עצמנו ועם יקירינו באמצעות אינטואיציה.
פעמים רבות, כאשר אנו מגיעים לדרך רוחנית, זה מפני שמשהו התרחש וגרם לנו לאבד את תחושת הביטחון שלנו, או להפסיק לבטוח בעצמנו, ואנו מחפשים מישהו שיכוון אותנו ויגיד לנו מה לעשות וכיצד לעשות. אנו רוצים ללכת אחרי מישהו. ובתהליך הזה אנו יכולים לאבד את הקשר והחיבור לאינטואיציה שלנו ולעצמנו.
כולנו זקוקים לפעמים להדרכה; לכולנו יש נקודות עיוורות, ולכן אנו זקוקים למורה רוחני, לחבר, לשותף או להורה, שיספק לנו נקודת מבט אחרת. אבל יש קו דק בין "אני יודע הכל" לבין "אני לא יודע שום דבר".
>>>רוחניות להורים: אמנות הבית הרוחני – חלק ג': כוח החמלה<<<
לקחת אחריות על הבחירות שלנו
כאשר אני מבקשת ממישהו עצה, אני עדיין חייבת לבדוק עם עצמי ולראות אם נקודת המבט שלו או אם ההצעה שלו נכונה בשבילי, ולקחת אחריות מלאה אם אני מחליטה להתחשב בעצה הזו. אני לא יכולה לומר: "המורה שלי אמר לי…" אני חייבת לומר: "זה נראה לי נכון, לכן זו תהיה ההחלטה שלי."
שלא מדעת, לעתים קרובות אנו נותנים את הכוח שלנו למישהו שאנו חושבים ש"יודע טוב יותר", אבל זה בניגוד למי שאנו באמת. כולנו ישויות רוחניות, עם אור בתוכנו, ועם היכולת לדעת מה נכון עבורנו. אינטואיציה היא בדיוק כמו שריר שחייבים לתרגל.
פעמים רבות אנו מתייחסים בביטול לאינסטינקטים שלנו וחושבים שאנו לא רואים את התמונה הגדולה, שאנחנו לא מבינים. אבל אם משהו לא מרגיש לנו נכון, הוא בוודאי לא נכון לנו. פעמים רבות מדי אנו נשארים עם מצב ש"לא מרגיש לי נכון" רק מפני שלא נוח לנו לצאת ממנו.
זה לא שאנו לא יודעים כלום, או שאנו יודעים הכל. האמת היא בדיוק באמצע, ואנו חייבים לקחת אחריות על הבחירות שלנו, ועל מה שאנחנו מרגישים. גם זו נקודה חשובה מאוד שעלינו לחלוק עם הילדים שלנו.
לאפשר לילדינו להחליט
אנו יכולים לעודד את הילדים שלנו להקשיב לאינטואיציה שלהם ולקול הפנימי שלהם, להתחיל עם בחירות קטנות כמו מה לאכול או כמה, מה ללבוש, עם איזה חברים להסתובב או לא להסתובב. כאשר אנו קופצים ומחליטים את הדברים האלה עבור הילדים שלנו, אנו מחלישים את שרירי האינטואיציה שלהם והם מקבלים את הרושם שהם לא יכולים לבטוח בעצמם. אנו עושים כך מפני שאכפת לנו ואנו דואגים, ואנו לא רוצים לראות אותם חווים כאב, אבל אנו חייבים להתנגד לדחף הזה כדי לעזור להם להיות מסוגלים לקבל החלטות חיוביות בכוחות עצמם לטווח הארוך.
זכרו, אם אנו לא בוחרים באופן מודע, ולא לוקחים אחריות, אין לנו בעלות על ההחלטות שלנו ואין אנו מסוגלים לראות בבהירות מה טוב או לא טוב לנו.
אם אנו רוצים לעזור לילדים שלנו להרגיש בעלי עוצמה וביטחון עצמי, אנו חייבים להזכיר להם ולהדגיש בפניהם עד כמה חזקים ואמינים הם!!!
אני מקווה שכולכם תצטרפו אלי בשבוע הבא שבו נכרוך את כל ההרצאות יחד במבט עמוק יותר שיראה לנו כיצד לבטא את האהבה שלנו ולהשתמש בה כדבק שמחזיק את הבית הרוחני שלנו.