פרשת עקב היא המשך פרשת "דברים" שבה עומד משה לעזוב את העולם. כאן הוא מלמד אותנו לימוד רוחני חשוב מאוד.
משה אומר שלאחר שאדם אוכל או לוקח חלק בכל דבר שבעולם הפיזי הזה, עליו לברך את הבורא – "וברכת את ה' אלוהיך". באמצעות הברכות – אפילו ה"קדיש", שהוא תפילה חזקה מאוד – אנו מדברים על נתינת ברכות לבורא. במונחים דתיים, אנשים מבינים את מושג הברכה בדרך זו או אחרת כהכרת תודה. אבל המקובלים אומרים שהבורא בודאי אינו זקוק לתודות שלנו. אם כן, מהי ההבנה העמוקה יותר של "לברך את הבורא"?
יש פירוש של המקובל רבנו בחיי האומר לנו שהמילה העברית העתיקה "ברכה" יכולה להתפרש באופן המילולי שלה, אבל היא יכולה להתפרש גם כ"תוספת", או "לעשות יותר"; כלומר אנו, באמצעות הברכות והתפילות שלנו, מוסיפים או נותנים יותר כוח לאור הבורא. וזה הסוד כאן: באמצעות התפילות והברכות שלנו, אנו למעשה נותנים כוח ועוצמה לאור הבורא.
רבנו בחיי מצטט סיפור מהתלמוד שבו ישמעאל הכהן הגדול נכנס לקודש הקדשים בבית המקדש בירושלים, והבורא בא אליו ואומר לו, "ישמעאל, בני, תן לי ברכה." מה פירוש הדבר שהבורא מבקש מאדם לתת לו ברכה? לשם מה צריך הבורא ברכה? הסוד של פעולת הגומלין הזו, כפי שמלמד אותנו משה בפרשת השבוע הזה ורבנו בחיי אומר לנו, הוא שכאשר אנו נותנים ברכה לבורא, זה מוסיף כוח ורוח הקודש לעולמות העליונים. ולכן הברכות שלנו גורמות לעולם לקבל יותר מאור הבורא.
נאמר גם שהבורא חפץ בתפילות שלנו ומשתוקק אליהן. אבל הבורא כבר יודע מה חסר לנו, או כל מה שכל אחד מאתנו צריך. אם כן, מהי מטרת התפילה למען משהו שהבורא כבר יודע? מה פירוש הדבר שהבורא רוצה את התפילות שלנו? אם נחזור למה שהזכרתי קודם, הסוד נעוץ במילה "ברכה", שפירושה, כפי שאמרנו, הוא "יצירת עוד". כלומר, אנו יוצרים יותר.
זה, אומר רבנו בחיי, הוא סוד מושג הברכה והתפילה. אין זה, שוב, להכיר תודה. אין זה להזכיר לבורא מה חסר לנו. אלא שאנו, באמצעות הברכות שלנו, התפילות שלנו, והעבודה הרוחנית שלנו, בעצם נותנים לבורא את היכולת להקרין אור וברכות למטה אל העולם שלנו.
אם נעמיק עוד קצת במושג הזה, מטרת העבודה הרוחנית שלנו היא ליצור אור; ליצור ערוצים שדרכם האור שקיים ורוצה להתגלות יוכל לרדת למטה. דמו לעצמכם מגדל מים ענק מלא במים, ועיר שיש בה אלפי אנשים צמאים, אבל אף אחד מהם לא חשב לחבר את הצינורות שדרכם המים יוכלו לזרום מהמגדל אל תוך העיר. זה האופן שבו העולם קיים היום. המים הם כמו המילוי שלנו, ומה שאינו קיים – או בוודאי לא קיים באופן מספק – הם הערוצים, הצינורות שבהם יוכל אור הבורא לזרום למטה לתוך העולם שלנו.
כאשר אנו מתפללים, כאשר אנו עושים תקשורת רוחנית, אנו בעצם יוצרים צינור חדש דרכו יוכל אור הבורא לזרום אל חיינו ואל העולם. ולכן כאשר משה אומר לבני ישראל שהעבודה הרוחנית שלהם היא "וברכת את ה' אלוהיך" – לאפשר לבורא – הוא אומר שהבורא רוצה לתת, אבל הוא לא יכול. מכיוון שרק אנחנו יכולים ליצור את הצינורות האלה.
זו הבנה נפלאה ועצומה של העבודה הרוחנית שלנו. הבורא רוצה בתפילות שלנו מפני שהאור רוצה לרדת ולמלא את הצרכים והחוסר שלנו, אבל אין לכך ערוצים בלעדינו. כאשר אדם מתפלל עם המודעות הנכונה, הוא יוצר צינור חדש כדי שלאור של מה שהוא מבקש יהיה מקום לזרום למטה. זוהי מטרת התפילה. זוהי מטרת הברכה. בכל פעם שאדם מברך הוא בעצם פותח צינור חדש.
זוהי הבנה חזקה ומשמעותית מאוד של מטרת עבודתנו הרוחנית: אני הולך/כת ליצור ערוץ חדש דרכו יוכל אור הבורא להיכנס אל חיי ואל העולם. הבנה זו גם מבהירה לנו שעבודתנו אינה קשה כל כך – אנו לא יוצרים אור, אנו לא יוצרים מילוי; כל זה כבר קיים. כל מה שעלינו לעשות הוא לפתוח את הערוצים. הרבה יותר קשה ליצור מים מאשר לאסוף את המים. כל מה שעלינו לעשות הוא לנקב חור קטן במגדל והמים יזרמו החוצה. עם המודעות הזו, אין פעולה קטנה. כל תפילה, כל תקשורת, כל פעולה של נתינה, כל חיבור לזוהר פותחים את הצינור הזה.
ברכות ואור,
מיכאל