מאת – מיכאל ברג
בפרשת תרומה, יש דיון על בנית המשכן. אנו יודעים שבית המקדש בישראל החליף את המשכן; שאותו מקום הוא מרכז האנרגיה של כל העולם. החדר החשוב ביותר במשכן, החדר החשוב ביותר בבית המקדש, ולכן, החדר החשוב ביותר בעולם, נקרא "קודש הקודשים", ובו נמצא ארון הקודש. בתוך ארון הקודש נמצאים לוחות הברית שעליהם נכתבו עשרת הדיברות, וגם החלקים השבורים של הלוחות הראשונים. המהר"ל אומר שארון הקודש נקרא "ארון" מפני שהוא בא מהמילה "אור"; כל האור שמגיע לעולם הזה בא משם.
המקובלים מלמדים שהייתה ל"קודש הקודשים" שבתוך המשכן, שבתוך בית המקדש, מידה מיוחדת. גודלו היה 20 אמה על 20 אמה, שזה בערך 20 מטר על 20 מטר, וארון הקודש ניצב באמצע קודש הקודשים. אם כן דמו לעצמכם שיש לכם ריבוע של 20 על 20, וזה אומר שהמרחק מכל צד לצד השני הוא 20 מטר. עם זאת, אם תמדדו את המרחק מהארון לקיר אחד, הוא יהיה 10 מטר. אם תמדדו מהצד השני אל הקיר, המרחק יהיה 10 מטר. אם הייתם מודדים את המרחק מהקצה העליון של הארון אל הקיר, המרחק היה 10 מטר. אם הייתם מודדים מתחתית הארון אל הקיר, גם זה היה 10 מטר. זה בלתי אפשרי מבחינה גיאומטרית, נכון? אינכם יכולים לקחת מקום באמצע, ולמדוד ממנו 10 מטר לכל צד, אם כל החדר הוא רק 20 על 20.
אם כן, המקובלים אומרים דבר מדהים; הם אומרים שהארון לא תפס בכלל מקום. במונחים רוחניים, אנו יודעים אנו לומדים, שאין זמן, תנועה או מקום. חשבו על כך לרגע – במיוחד אם שמעתם זאת מאות פעמים – ושאלו את עצמכם שאלה פשוטה מאוד: האם אתם באמת מאמינים בזה? האם זו בכלל אפשרות שקיימת במוח שלכם? האם אתם יכולים לתאר לעצמכם שאתם עומדים בקודש הקודשים מתוך ידיעה שהדבר שאתם מסתכלים עליו לא קיים במקום שאתם מסתכלים עליו?
בספר "מלכים" מדובר על בנית בית המקדש, ועל החדר שאנו מתחברים אליו השבת הזו, קודש הקודשים, שבו שוכן ארון הקודש. לארון הקודש היו מוטות ששימשו לנשיאתו; נאמר שהמוטות היו ארוכים יותר מהחדר, והייתם יכולים לראות את קצות המוטות דרך הבד שכיסה את קודש הקודשים.
המקובלים מסבירים שהסיבה לכך שהקצוות בלטו החוצה היא שהם הערוצים – כלומר, האנטנות – שדרכן זורם אור העולם. אם כן, אפילו אם אנו יודעים שרק אדם אחד נכנס לתוך קודש הקודשים פעם אחת בשנה – הכהן הגדול ביום כיפור – הרי שקודש הקודשים הוא הגנרטור של כל האור שמגיע לעולם הזה. לכן היו הקצוות, הקטבים, ארוכים יותר מהחדר, כדי להראות לנו שאפילו אם אנו לא יכולים להיכנס לקודש הקודשים, הקטבים האלה, האנטנות האלה, מקרינים את אור הבורא לעולם הזה.
זה מה שנאמר בחלק הראשון של הפסוק שמדבר על קודש הקודשים, על ארון הקודש, ועל הקטבים. מטרת המוטות לא הייתה לשאת את הארון. הארון לא היה זקוק לנשיאה; הוא זרם מעצמו. אבל הקטבים היו שם כמוליכים, כערוצים. לכן נאמר שלמרות שלא יכולתם לראות את הפנימיות של קודש הקודשים, חשוב היה שיכולתם לראות את הקצוות, את הקטבים שבולטים ממנו החוצה; מפני שזו הדרך שבה יכולתם להתחבר למוליכים של האור הזה אל תוך העולם הזה.
אבל זה לא החלק החשוב של הפסוק. נאמר שארון הקודש והקטבים נמצאים שם עד עצם היום הזה. מה פירוש הדבר? אנו יודעים שבית המקדש נחרב ושיש מבנה אחר במקומו. אם תלכו לשם עכשיו, לא תראו דבר. אם כן מה פירוש הם נמצאים שם עד עצם היום הזה?
פירוש הדבר הוא, וכולנו שמענו זאת כבר קודם, אבל אף אחד מאתנו לא הבין זאת באמת. או, חשוב מזה, אף אחד לא ניסה לחיות זאת באמת. אנו מדברים על האשליה של העולם הזה, המקיפה אותנו ומאכלת הכל. אנו קונים את האשליה הזו; אפילו אם אנו מקבלים לשנייה אחת השראה לדעת שכל זה הוא אשליה, בשנייה הבאה אנו שוב נשאבים אל העולם הזה. כמה מאתנו חשבו אי פעם שיש דברים אחרים בתוך כל מה שאנו חווים ורואים?
וזה לא, כפי שהרב ברג הבהיר תמיד, שמשהו עומד להתרחש, שמישהו הולך להגיע, שמישהו עומד להכריז על השינוי; אנחנו חייבים להגיע לשינוי הזה במודעות. ולכן נאמר בספר מלכים שארון הקודש נמצא שם כיום, כל המבנה נמצא שם כיום, ואם לא היו לנו עיניים שנשטפו ונאכלו כל כך בידי האשליה של העולם הזה, היינו יכולים לראות אותו. רובנו מקבלים רק, כפי שאומרים המקובלים, רסיס קטן של אור. אנו לא באמת מחוברים לארון הקודש מפני שאנו לא יכולים לראות את ארון הקודש ניצב שם. העיניים שלנו רואות רק את העולם הזה.
איך אנו משנים זאת? זה פשוט מאוד.
כיום, יש לרובנו משהו שמטריד אותנו. זה יכול להיות דבר קטן או גדול. כאשר זה קורה, אנו חייבים לקחת רגע כדי לומר לעצמנו: זה לא אמיתי. כל זה הוא רק אשליה. קל לדבר על זה במונחים פילוסופיים ורוחניים; אנו שומעים שיעורים, ואנו יכולים לחזור עליהם. אבל בחיים, אם אתם יודעים ש- 99.9% ממה שאתם רואים הוא כוזב, איך אתם יכולים לכעוס על זה? אם אינכם יכולים, בזמנים האלה בהם אתם רואים דברים שקורים והם מרגיזים אתכם, לומר: "כל זה הוא רק אשליה," אז אפילו לא התחלתם את תהליך רכישת היכולת לראות את האמת.
יתכן ואינכם מסוגלים לעשות זאת 100% מהזמן, אם כן התחילו עם 30% מהזמן. זוהי מלחמה. אתם רואים משהו קורה ואומרים: "זה לא אמיתי. כל זה הוא רק אשליה." יתכן שתלחמו ארבע פעמים ביום ותאבדו את זה שש פעמים ביום. אבל אם תמשיכו לעשות זאת, להיות שם, תתחילו לנצח בקרב. ביליתם יותר מדי זמן מחייכם בכניעה לאשליה של העולם הזה. אתם לא יכולים להתנתק ממנה ביום אחד על ידי שמיעת הרצאה או רעיון מעורר השראה שהעולם הזה הוא אשליה. אתם חייבים לחיות זאת, והשבת הזו היא התחלת ההבנה שאנו באמת חייבים לעשות מעשים שישברו את האשליה הזו וינתקו אותנו ממנה.
ארון הקודש נמצא שם כיום. וארון הקודש הזה שולח לנו אור – כל האור שאתם צריכים. כל האור שאנו צריכים כדי לסיים כאב, סבל ומוות מהעולם הזה – כל האור הזה נמצא שם. אתם חייבים להבין השבת הזו שאם לא תתחילו את תהליך שינוי המודעות שלכם באופן הזה, לא תוכלו להתחבר למקור האמיתי של האור שהוא העולם הזה.
אנו לא יכולים להישאר שקועים לגמרי באשליה של העולם הזה כפי שאנו כיום, ולחשוב שבזכות כל העבודה הרוחנית שעשינו ואנו עושים נתחבר לגמר התיקון. זה בלתי אפשרי. גמר התיקון כבר קיים, נכון? הוא קיים כאן ועכשיו. אנחנו פשוט לא רואים אותו. אבל אנו חייבים להשיג את היכולת לראות אותו. איך נעשה זאת? על ידי הזזת המודעות שלנו לגמרי מאשליית העולם הזה. וזה מתחיל במלחמה. מלחמה של חמש מתוך עשר, שש מתוך עשר פעמים. אם תשנו את המודעות הזו, תגיעו לגמר התיקון. הוא שם, מחכה לנו כדי שנגלה אותו בכך שנתנתק מאשליית העולם הזה.
מי ייתן ונזכה כולנו השבת הזו, שבת תרומה, להבין זאת; לא רק לשמוע זאת, אלא להבין זאת באמת… ואפילו חשוב מזה, להתחיל להילחם כדי להתנתק מאשליית העולם הזה.