המקובלים מלמדים, כי בערב יום כיפור כל הנשמות של אלה שעזבו את העולם הפיזי נמצאות איתנו ברגע השיא של "כל נדרי". סיפור קצר ומודעות לקראת יום זה
מאת: מיכאל ברג
ישנו סיפור בתלמוד ירושלמי על שמעון הצדיק, שהיה הכהן הגדול. אנו יודעים שהכהן הגדול היה נכנס לקודש הקודשים, מביא מתנות קטורת ועושה את התקשורת – זה היה שיאו של יום כיפור.
שנה אחת, שמעון הצדיק יצא מקודש הקודשים וסיפר למשפחתו: "אני יודע שהשנה אני הולך לעזוב את העולם". הם שאלו אותו איך הוא יודע זאת, והוא אמר להם: "כיוון שבכל שנה, כאשר נכנסתי לקודש הקודשים, ראיתי איש עם זקן לבן ארוך, שנכנס איתי לבוש בבגדים לבנים, וכל מה שעשיתי, הוא עשה יחד איתי. אני הייתי נכנס איתו והוא היה מלווה אותי החוצה. השנה נכנסתי איתו והוא לא ליווה אותי החוצה, ועבורי זהו סימן שהשנה אני הולך לעזוב את העולם".
נאמר שרבי אבהו שואל את השאלה: "לאף אדם אין רשות להיות בקודש הקודשים כשהכהן הגדול נמצא שם, אז מי היה יכול להיות האיש הזה?" הוא אומר שזה לא יכול להיות מלאך, משום שאפילו מלאכים אינם מורשים להיכנס לקודש הקודשים בזמן העבודה של יום כיפור.
לכן זה חייב להיות הבורא שלקח לעצמו איזושהי צורה אנושית בכדי להיות שם, על מנת לעשות את העבודה של יום כיפור עם שמעון הצדיק. ואז הם שואלים את השאלה הבאה: "לאף אדם אין רשות להיות בקודש הקודשים, אבל הכהן הגדול בעצמו הוא בן אנוש, אז איך יש לו רשות להיות שם?" התשובה, הם אומרים, וזה המצב שכל אחד מאיתנו יכול להגיע אליו ביום כיפור, היא שהוא הפך לכל כך מזוכך שאפילו הגוף שלו לא היה יותר גוף, הוא היה כולו נשמה, והוא היה כמו אש בוערת כשהוא נכנס לקודש הקודשים.
לכן זה נכון שאף אדם לא היה בקודש הקודשים, משום שאפילו הכהן גדול הפך לכל כך טהור ונעלה שהוא לא נחשב יותר לבן אנוש כשהוא מחובר בקודש הקודשים ביום כיפור. ההבנה עבורנו – שוב, חשוב לקבל את המודעות היפה הזאת – שזה המקום שאנו יכולים ואמורים להגיע אליו ביום כיפור.
אנו קוראים את מה שנקרא 'העבודה של הכהן הגדול', ועלינו להבין שבכדי להגיע לשם עלינו לדמיין את עצמנו, לפחות בצורה כלשהי, שאנו מתחברים למצב הזה של הכהן הגדול בכניסתו לתוך קודש הקודשים, ששם הוא לא היה יותר בן אנוש, ששם הוא כל כך התעלה מעל למודעות הגוף, מעל לרצון לקבל לעצמו בלבד לפחות למשך 25-24 השעות של יום כיפור.
עלינו כל כך לצאת ממודעות הגוף של הרצון לקבל לעצמו בלבד שאנחנו גם כן יכולים להיכנס לקודש הקודשים במצב שבו אנו לא בני אנוש יותר, שבו אנו כבר לא מהווים יותר חלק מהגוף של הרצון לקבל לעצמו בלבד. זה החלק הראשון.
ואז, החלק השני, ששמעון הצדיק היה רואה את האיש הזקן עושה את העבודה יחד איתו. המקובלים מלמדים שבערב יום כיפור, בערב כשאנו אומרים את 'כל נדרי', כל הנשמות של אלה שעזבו את העולם הפיזי הזה, שמחוברות אלינו – חלק מהן שזקוקות לתיקון, חלק מהן שבאות לעזור בתקשורת – גם הן נמצאות איתנו.
הפסוק היפהפה בזוהר מדבר על איך בנוסף לכמות האנשים שנמצאים פיזית בערב 'כל נדרי', ישנן הרבה יותר נשמות שם איתנו, שרוצות שנתקן אותן. מעבר לכך, ישנן גם נשמות של צדיקים שבאות לעשות את העבודה יחד איתנו. לכן, כשאני שומע על האיש הזקן שהיה עושה את התקשורות עם שמעון הצדיק ביום כיפור, אני מדמיין שזה לא רק הבורא, אלא שעבורנו זהו גם הרב שבזמן שאנו נכנסים לתוך קודש הקודשים עושה את העבודה של יום כיפור יחד איתנו.
עם התובנות האלה, עם המודעות הזו, עם הסיוע של הרב, שנזכה להיות מסוגלים באמת להתעלות ביום הכיפור הזה כפי שאנו אמורים להתעלות. גמר חתימה טובה!