התגלות
חג השבועות הוא אירוע מיוחד מאוד, אם נרצה ללמוד על עמקו וייחודו של החג על פי המקובלים שכתבו עליו באריכות רבה, נצטרך לשם כך מחזור חיים שלם. אם אפשר היה לסכם בתמציתיות את הלילה הזה במילה אחת, הייתי בוחרת במילה "התגלות". מכיוון שהלילה זה הזמן שבו התגלתה התורה המטפיזית, המוחלטות של הבורא, ובאמצעות העבודה שעשינו במשך 49 ימי העומר בנינו את היכולת לקבל את כל האור הזה. האנרגיה שהתגלתה ביום הזה היא האנרגיה שהייתה קיימת מאז שחר ימי האנושות, ולכן זו אנרגיה שאנו יכולים להתחבר אליה הלילה הזה באמצעות התחברות לקהילה, ולקלוט ולנצל את האור העצום שמתגלה לנו.
נכתב שכאשר הבורא רצה לתת את התורה לבני ישראל, באו לפניו המלאכים בכעס ואמרו: "מדוע אתה רוצה לתת את התורה לאנשים האלה? ליצורים המוגבלים האלה, שהם מושחתים ורעים, ועושים את כל הדברים השליליים שעושים יצורים מוגבלים?
ענה הבורא למלאכים: "אהובי, שמו אתכם בעולם הזה כדי למלא את רצוני, בלי שום אפשרות בחירה מצדכם. ליצורים המוגבלים האלה שיצרתי ניתנה היכולת לבחור בין אור וחושך. זה כלי שנתתי להם כדי להחזיר את נשמתם אלי, כדי שיוכלו להעריך את ההרמוניה שיכולה להתקיים באחדות המוחלטת של הבורא ונבראיו."
ליל שבועות הוא הזמן שבו אנו יכולים להרגיש, לדעת ולהבין את האחדות המוחלטת שיכולה להתקיים ואכן קיימת בינינו ובין האור. כבני אדם, אנו נופלים לפעמים. אנו מוצאים את עצמנו עושים דברים שאנו לא כל כך גאים בהם. אנו יכולים לשקוע לתהומות של דיכאון וייאוש. ועם זאת, כל עוד אנו נושמים, יש בתוכנו ניצוץ בורא. והוא נמצא שם כדי להדריך אותנו, לעורר בנו השראה, להניע אותנו להיות טובים יותר. ואולי חשוב מזה, הוא נמצא שם כדי להזכיר לנו שממנו באנו, מהמקום שיש לכולנו הזדמנות לחזור אליו כל רגע. עם ההבנה הזו, ועם האחדות והחיבור שנחווה הלילה כשנתחבר למרכזי הקבלה בכל רחבי העולם, כקהילה אחת, נוכל לזכור אפילו ברגעים החשוכים ביותר את האור שקיים בתוכנו וסביבנו תמיד.