לראות בעין טובה
מאת: מיכאל ברג
אברהם אבינו כתב ספר שנקרא "ספר יצירה", שבו הוא מסביר את המתנות והכוחות ששולטים וזמינים בכל חודש. נאמר שבחודש תמוז, או סרטן, נברא כוח החזון והראיה.
אם כן, מהו סוד הראיה?
אנו מכירים את סיפור המרגלים שבתורה. לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים, והתקרבו לגבולות ארץ ישראל, הם שלחו 12 מרגלים שיעריכו את הארץ. המרגלים התהלכו בארץ לאורכה ולרוחבה במהלך חודש תמוז, החודש שאנחנו נכנסים אליו עכשיו. אבל מה הם עשו? הם השתמשו בעיניים שלהם לראות דברים רעים, ולכן חזרו ודווחו על כל הדברים הרעים שראו. המקובלים קוראים לזה: "עין רעה". עין שמסתכלת על אדם או דברים ורואה רק את השלילי.
כל אחת ואחד מאתנו, ברמה זו או אחרת, סובל מ"עין רעה". אנו מסתכלים על אנשים ומצבים ומוצאים מה לא בסדר בהם, וכך יש לנו עין שנוטה להתמקד בשלילי, ולראות את השלילי. חשוב שיהיה ברור שכולנו, במידה זו או אחרת, סובלים מזה. למעשה, ככל שאדם יותר חושב שהוא לא סובל מזה, הוא קרוב לודאי סובל מזה יותר.
אבל, חשוב מאוד שתהיה לנו תכונת העין הטובה, היכולת להסתכל על מישהו ולא רק להיות עיוורים לשלילי שבו, אלא לבחור להתמקד בטוב שבו. מדוע זה חשוב?
במשלי כ"ב ט' נאמר:" טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ ". אדם שיש לו עין טובה, הוא או היא יהיו מבורכים. זה עיקרון רוחני עמוק מאוד וחשוב מאוד; העיניים שלנו – ואנו אומרים זאת כל הזמן – הם השערים לנשמתנו… אבל מה זה אומר באופן מעשי? זה אומר שמה שאנחנו מסתכלים עליו קובע מי אנחנו. בילוי זמן כל יום בהסתכלות על תכונותיו השליליות של מישהו אחר או התבוננות בשליליות שבמצבים מסוימים מפחיתה את האור שלנו. השתמשנו בשערים של נשמתנו, בעיניים, והכנסנו דרכם שליליות, ולכן אנו מוגבלים עכשיו בכמות האור שאנחנו מקבלים.
הסיבה שאנו לא רוצים שתהיה לנו עין רעה, ודוחפים את עצמנו כל הזמן לעין טובה, אינה מפני שאנו רוצים להיות אנשים טובים, או מפני שאנו רוצים להיות נדיבים יותר לאנשים אחרים. זה פשוט מפני שאנו מגיעים לידי הבנה שכאשר אנו דוחפים את עצמנו לראות טוב ולהתמקד בטוב, אנו מביאים טוב לעצמנו, בעוד אדם שלוקח זמן כדי לראות שליליות, לוקח את השליליות הזו ומכניס אותה לתוכו, ובכך מגביל את כמות האור והברכות שהוא יכול לקבל.
לכן מלמדים המקובלים שאנחנו ניבחן לפני כל ברכה שאנו עומדים לקבל. יראו לנו מישהו שעינינו יכולות לקחת ממנו או שליליות או חיוביות. אם נתבונן באדם הזה ונראה טוב, אז ניקח לעצמנו חיוביות. ניקח ונעורר כלי לקבל את הברכה שמחכה לנו. אבל אם ניפול ונמשיך ללכת אחרי העין הרעה, אז נחסום את הברכה שעומדת להגיע.
ולכן מלמדים המקובלים ברמה העמוקה יותר שכאשר המרגלים נכנסו לארץ ישראל, המשימה שלהם הייתה ליצור כלי. אם הם היו ממקדים את עיניהם בטוב, זה היה יוצר כלי לכל בני ישראל לקבל את האור שנקרא "ארץ ישראל". אבל מפני שהם בחרו לראות את הרע, הם חסמו את הברכות שלהם; וזה מה שאנחנו עוברים כל הזמן, במידה גדולה יותר או קטנה יותר.
עין טובה היא תכונה חשובה, מעל ומעבר לשאר התכונות, והיא יכולה להבטיח שאדם יקבל אור וברכות. וזה לא רק שיעור רוחני יפה. כולנו חייבים לדחוף את עצמנו לבחור בעין טובה, מפני שרק אדם שבוחר כל הזמן בעין טובה יקבל את הברכות שהוא אמור לקבל. אחרת, לפני כל ברכה שאנו אמורים לקבל, קטנה או גדולה, יאתגרו אותנו לבחור לראות או את הטוב או את הרע. ואם נהיה מסוגלים לדחוף – וזו עבודה, זו מלחמה – אבל אם נהיה מסוגלים להילחם עבור העין הטובה, נפתח את עצמנו לברכות האמיתיות שאנו אמורים לקבל.
עכשיו, כאשר אנו רואים מישהו שאנו לא אוהבים מקבל משהו מדהים, במקום להתרגז, נאמר: "חכי רגע. אני יודע/ת שיש מתנה מדהימה שמחכה לי, וזה המבחן שלי, האתגר שלי, האם יהיה לי כלי לקבל את הברכה הזו או לא. אפילו אם אני באמת לא אוהב/ת את האדם הזה, אני אכריח את המוח שלי ואת המודעות שלי להיות שמח/ה בשבילו, מפני שאני רוצה לקבל את הברכות שלי. וכשאראה מישהו, אראה את הטוב שבו. מדוע? מפני שאני לא רוצה להגביל את הברכות שלי."
החודש הזה, כפי שהמקובלים אומרים לנו, זה חודש שבו נבראה הראיה. זה החודש שבו אנו יכולים להשתלט על העיניים שלנו. ואם נדחף את עצמנו כל הזמן לעין טובה, נפתח את עצמנו לכל האור והברכות שאנו אמורים לקבל.