סוד הכרם
מאת: מיכאל ברג
יש ספר, פירוש, מאת המקובל האיטלקי מנחם רקנטי, שהיה אחד הראשונים שהביא את חכמת הזוהר וכתבי מקובלים אחרים. הוא מתמקד כאן בזמן שאחרי המבול. נאמר שנוח התחיל לטעת כרם, וגם כאן וגם בזוהר, נעשה ברור שמשהו השתבש בנקודה הזו בחייו הרוחניים של נוח. הוא נקרא איש האדמה [בראשית ט’ כ’], ונראה שזה מציין מצב רוחני נמוך יותר. הוא נעשה יותר פיזי, ופחות רוחני. רקנטי אומר שהפירוש המילולי הוא שנוח החליט לטעת כרם, והיה שקוע מאוד בפיזיות.
אבל הוא אומר שבתוך המלים האלה, בפרשה הזו ובסיפור הזה יש סוד גדול. אנו מוצאים במקומות רבים ושונים בכתבים שאור הבורא נקרא "שכינה", ומתייחסים לכך כאל כרם. לכן אומר רקנטי שבפרשה הזו, כאשר יש דיון על נטיעת כרם, פירוש הדבר הוא שנוח רצה באופן כלשהוא להתחבר לשכינה. נוח ניסה ליצור לעצמו חיבור למה שנקרא היין החיובי, הכרם החיובי, החיבור לאור הבורא שהוא חיבור אמיתי. וחשוב להבין שבתוך הכרם, בתוך החיבור הרוחני, יש שליליות וקליפות שנמצאות שם תמיד ומנסות לחבר את עצמן לכל אחת מהדרכים הרוחניות שלנו ולכל התקשורות הרוחניות שלנו.
אם כן בתוך הכרם הזה, כלומר בתוך העבודה הרוחנית, בתוך החיבור הרוחני, יש שני סוגים של חיבור. ולעתים קרובות האדם אינו מודע לסוג היין שהוא שותה, לאיזה סוג הוא מתחבר. וכאן הסוד: אחד מהם הוא היין המוגן והנסתר, שבא מקו ימין ומביא עמו ברכות, ונקרא כוס הישועה. זו הדרך או החיבור שמביאים אתם אור גדול לאדם. אבל החיבור השני, שבא מאותו מקום, מאותה דרך רוחנית, מאותו חיבור רוחני לשכינה, הוא גם דרך אחרת שמתעוררת, והוא נחשב ליין של שליליות, יין שמביא אתו חושך. לכן, אפילו בתוך החיבור הרוחני, אדם יכול להיות או מחובר למה שנקרא יין טוב שמביא אתו ברכות, ישועה או התעלות, או להתחבר ליין או לדרך שמביאים עמם חושך, ובסופו של דבר, אפילו מוות.
נוח הגיע לנקודה שבה הבין שרק לרצות תקשורות רוחניות, רק לרצות לעשות את העבודה הרוחנית ולהיות מחובר לאור הבורא, שהם סוד הכרם, זה לא מספיק. אדם חייב לוודא שיש חיבור חיובי בתוך העבודה הרוחנית. רובנו מבחינים בין החיבור והניתוק שלנו; אני עושה משהו חיובי שהוא חלק ממה שאני רואה כדרך הרוחנית שלי, וזה חיבור עם אור הבורא. ואז יש דברים שאנו עושים שאנו יודעים שהם שליליים. אבל מה שלא ברור לנו הוא שבתוך הדרך שאנו מאמינים שיש לנו ושמחברת אותנו, יש גם פוטנציאל, וקרוב לוודאי שגם כבר קיום, לחלקים של חיבור שמסיטים אותנו מהדרך.
אם אנו לא מקדישים זמן להתעמק באמת, כפי שנוח מנסה לעשות כאן, ולראות איזה היבטים בדרך שלנו אינם טהורים, ואינם רק של אור הבורא, אז נישאר בדרך הרוחנית, אבל יהיו בה אלמנטים של חושך ושליליות. חלק גדול מזה מתייחס להיבט החיצוני של העבודה הרוחנית שלנו, וזה אומר שחיבור רוחני אמיתי חייב להיות פנימי. חיבור רוחני אמיתי חייב להיות נסתר. רוב החלקים הגלויים של העבודה הרוחנית שלנו נעשו מחוברים למה שנקרא הדרך השלילית, היין השלילי. ולכן נוח נפל; לא מפני שלא ניסה לעשות את הדבר הנכון, לא מפני שלא ניסה להיות בדרך הרוחנית, אלא מפני שלא תמיד התעמק בדרך הזו ולא תמיד אמר: "אני חייב להוציא את החלק הזה, אני חייב להוציא את החלק ההוא, מפני שכל זה עוסק בחיצוניות."
זו אחת ההבנות החשובות של רקנטי: לכל החלקים של העבודה הרוחנית שלנו שהם חיצוניים ואינם פנימיים לחלוטין מצורפים היבטים שיכולים להוביל את האדם ללכת יותר מדי בדרכו הוא. הוא יישאר רוחני, אבל למעשה יובל אל מחוץ לדרך הנכונה של חיבור לאור הבורא.
נוח לא טיהר את דרכו הרוחנית. אנו חושבים שכל עוד אנו בדרך, כל מה שאנו צריכים לעשות זה לוודא שנגביל את כמות הדברים השלילים שאנו עושים. אבל מה שלא תמיד ברור לנו הוא הצורך לטהר כל הזמן את הדרך הרוחנית שלנו. נוח לא עשה זאת. ולכן, הוא איבד כמות עצומה של אור וברכות שהיה אמור לקבל בחייו.
משום כך, כפי שרב אשלג מזכיר לנו כל הזמן, מעט מאוד אנשים שנכנסים מסיימים בדרך הנכונה. אם אנו לא מתעמקים כל הזמן בתוך פרטי התקשורת שלנו, אם אנו לא מטהרים כל הזמן את הדרך החיובית שלנו, הסיכויים להשלים את המטרה שלמענה הגיעה הנשמה שלנו לעולם הם קלושים מאוד. זו הייתה הנפילה של אדם ושל נוח. זה לא שהם לא היו רוחניים, זה לא שהם לא המשיכו בדרך הרוחנית; אלא שהם לא כל הזמן טיהרו ושאלו: "איזה חלק מהחיבור הרוחני שלי הוא פנימי והוא רק שלי? ואיזה חלק הוא חיצוני?"
האור הגדול שמתגלה בשבת הזו הוא הצורך לטהר את הדרך הרוחנית שלנו. ואתחיל בשאלה עד כמה היא חיצונית, לשאול את עצמנו אם חשוב לנו מה אחרים רואים או חושבים על הדרך שלנו; האם היא משהו שאינו טהור ופנימי רק לעצמנו? מפני שהדרגה שבה הדרך שלנו חיצונית, זו דרגת חוסר הטיהור שלנו אותה. נוח לא עשה זאת, ולכן כל האור והברכות שהנשמה שלו הייתה אמורה לגלות בעולם לא באו לידי ביטוי. לכן זו מתנה גדולה שאנו רוצים למשוך לעצמנו השבת הזו: לעבוד גם להסתיר וגם לטהר את החיבור הרוחני שלנו.