אחד הזיכרונות החזקים והמשמעותיים ביותר שיש לי מאבי, הרב ברג, הוא זיכרון מהסעודה השלישית של שבת, כאשר היינו שרים את “ידיד נפשי”. זה שיר המדבר על כמיהת הנשמה שלנו לאור הבורא, והבית האחרון שלו מדבר על הגאולה הסופית. והבחנתי שהרב היה תמיד מזיז את ידיו בבית האחרון באופן שבו זה נראה כמין קריאה. והשאלה היא, כמובן, מדוע?
כדי לענות על כך, אני רוצה לחלוק סוד עצום מהרמב”ן, נחמנידס. הסוד שהוא גילה קשור לכל מה שמתרחש בפרשת “וארא”, והפרשה הבאה אחריה, פרשת “בֹּא”: מעשים. משה עושה מעשים שונים. עם כל מגפה שהוא מביא, הוא עושה פעולה כדי לקרוא לה. ואנו מגלים זאת פעמים רבות גם אצל נביאים אחרים; הם לא רק מנבאים נבואה, אלא גם עושים פעולה.
אם כן, הרמב”ן כותב, בפרשת “לך לך”, שיש שני סוגים של התגלויות. הסוג האחד הוא כאשר נביא או צדיק מדבר, מבקש משהו, או נותן ברכה. כאשר זה מתרחש, אומר הרמב”ן, הברכה עלולה לא לבוא. הסוג השני של התגלות הוא כאשר נביא או צדיק גם עושים משהו בעל אופי פיזי שדומה לברכה שהוא מנסה לעורר, כמו במקרה של משה בפרשת “וארא”. הוא לא רק אומר לפרעה או לבורא שהוא יביא את מכת הדם, למשל; הוא עושה מעשה בנהר שדומה לפעולה שהוא רוצה לעורר. כאשר זה מתרחש, אומר הרמב”ן, כאשר נביא או צדיק אומר את המלים ואז עושה מעשה שדומה להן, אז הדין, ההתעוררות או הנבואה האלה חייבים להתרחש. וזו הסיבה לכך שפעמים רבות אנו מוצאים שנביאים לא רק מנבאים, לא רק מברכים, לא רק מדברים, אלא גם עושים פעולה מסוימת.
אם כן, אנו יכולים להבין עכשיו מדוע היה הרב עושה פעולה כלשהי עם ידיו כאשר היה שר את הקטע ב”ידיד נפשי” שמבקש מאור הבורא להתגלות. זה מכיוון, כפי שהרמב”ן אומר לנו, שכאשר אנו מתפללים או מבקשים משהו, אם אנו יכולים לעשות גם פעולה קטנה, מעשה קטן, אז מובטח לנו שמה שבקשנו יתרחש. אם אנו מקבלים ברכה ולא מלווה אליה שום פעולה, אז היא יכולה שלא להתקיים. אבל כאשר מצורפת אליה פעולה, כמו שהרב היה עושה, אז הברכה חייבת להתקיים.
ישנם הרבה רגעים וסיפורים אחרים שבהם אנו מוצאים זאת, ובהם אפילו מעשים קטנים מאוד שעושה האדם מעוררים את הברכה או את הנבואה. אנו כמובן לא ברמה שהיו הנביאים והצדיקים הללו, אבל כולנו, באופנים שונים ומועטים, יכולים לעשות את המעשים האלה. אנו יכולים, כפי שעשה הרב, כפי שעשה משה, לעשות איזו שהיא פעולה של קריאה לאור, מכיוון שזה מה שאנו עושים עם המלים שלנו, זה מה שאנו מנסים לעשות כאשר אנו מתפללים. ואם התפילות והבקשות שלנו – עבור עצמנו, עבור אחרים, ועבור העולם – תהיינה ספוגות וחדורות במודעות הזו, אז כל התפילות שלנו תוכלנה להיות הרבה יותר בעלות כוח ועוצמה.