משעשע שאנו חושבים שכאשר נקבל מה שאנו רוצים בחיים זה יגרום לנו אושר. אולי אנו רוצים למצוא את בן או בת הזוג הקוסמיים שלנו, או להרוויח מיליון דולר, אבל אספר לכם סוד: אני מכירה אנשים שמצאו את בני הזוג הקוסמיים שלהם, ומכירה גם אנשים שיש ברשותם מיליוני דולרים – והם האנשים האומללים ביותר שאני מכירה! נראה שיש להם עכשיו הרבה יותר בעיות מאשר אי פעם.
אם כן, מדוע אתם חושבים שזה כך?
לא מדובר כאן על מה שאנו מקבלים בחיים. מדובר על מה שאנו עושים עם הברכות שלנו. מדובר כאן על האופן שבו אנו מחזירים לעולם שמעצב את חיינו, מגדיר אותנו כבני אדם, ובונה שמחה מבפנים.
אני יודעת מה אתם חושבים עכשיו. זה טוב ויפה, קרן. אבל בוודאי הייתי יכול להשתמש במיליון דולר ממש עכשיו, והייתי בוודאי יכולה ליהנות מבן זוג! אם היו לי הברכות האלה, הייתי נותנת כל כך הרבה! הייתי עושה אתן כל כך הרבה!
ובכן, בסופו של דבר, אני חייבת לשאול: האם באמת הייתם עושים זאת?
יש משל על אדם שאיבד את דרכו בים. הוא חיפש וחיפש חוף מבטחים, אבל כשלא ראה שום סימן ליבשה, התחיל הפחד להתגנב אל לבו. מיואש ומפוחד, הוא קרא לבורא: “הבורא, אם תעזור לי למצוא את דרכי חזרה הביתה, אקדיש את כל חיי ללימודים. אהיה אדם רוחני יותר. אחלוק את הברכות שלי עם אחרים. אתן צדקה לעניים, ואעזור להאכיל את הרעבים!
“בדיוק אז, במרחק, הוא הבחין ביבשה. דמעות שמחה עלו בעיניו, והוא קרא שוב לבורא: “הו, הבורא, לא חשוב! בדיוק מצאתי את היבשה בעצמי!”
זה סיפור משעשע, נכון? אבל אתם יודעים, האמת היא… שכולנו קצת כמוהו. אנו מאמינים שכאשר נראה נסים, נהיה טובים יותר. אנו מאמינים ש’כשיהיה לנו, אז ניתן’. אנו חושבים שאם היו לנו מיליוני דולרים, הו, באיזה דרכים נפלאות היינו נותנים! אבל השאלה האמיתית היא: מה אנו עושים עם הברכות שיש לנו ממש עכשיו? אם יש גג מעל לראשנו, האם אנו מזמינים אנשים אל תוך ביתנו? אם יש לנו כלי רכב, האם אנו מציעים לאנשים טרמפ לעבודה או לשדה התעופה כאשר הם זקוקים לכך? אם יש לנו קצת זמן פנוי, האם אנו ממלאים אותו בהאכלת חסרי בית, בעזרה לנזקקים, או בהתנדבות בקהילה שלנו?
למען הבהירות, גם איני מדברת כאן כלל וכלל על נקודת ראות מוסרית. כולנו יודעים שטוב לתת. מה שלא כולנו יודעים הוא שנתינה הופכת אותנו למאושרים יותר! ‘קבלת’ משהו יכולה לגרום לנו אושר זמני, אבל ב’נתינה’ אנו טועמים את האור וחווים מילוי תמידי.
אתם יודעים, איננו חייבים להעמיק בפרשת השבוע הזה כדי לגלות על מה מדובר כאן. הפרשה מתחילה במלים: “וַיִּקַח קֹרַח…” ובכן, זו הייתה הבעיה שלו! זו הייתה תחילת הנפילה שלו. זה מה שהרחיק אותו מהאור וקרב אותו לנטיות הרעות שלו.
גם אנחנו כאלה. אנו חושבים ש’לקיחה’ תגרום לנו אושר, אבל בנתינה אנו חווים מילוי אמיתי של הנשמה. נסו זאת השבוע הזה וראו מה מתרחש. ברגעים שבהם תרצו מאוד לקחת, כמו ‘וַיִּקַח קֹרַח’, עצרו, ומצאו, במקום, דרך לתת. מצאו דרך לתת אפילו מעבר לאזור הנוחות שלכם. ראו אם תחוו יותר מילוי כתוצאה מכך.
אני בטוחה שכן!