מאת קרן ברג
כשאנו מתקרבים לשמחת תורה, אנו מגיעים לסוף תהליך יפה ומעורר יראת כבוד. כל צעד ושלב תוכננו עבורנו בצורה מופתית כדי שנוכל להתקרב לעצמנו ולמצוא את דרכנו חזרה לבורא. במהלך עשרים ואחד הימים האחרונים, התברכנו בביקור של אנרגיות עצומות שהן האצלות של האור, ועשינו מאמץ אדיר להשיג גם חכמה גדולה יותר וגם קשר אמיץ יותר עם כל מה שניתן לנו מהיקום. עכשיו, לפני שהפתחים נסגרים, יש לנו רגע כדי להתבונן לאחור ולבחור לעצמנו את הדרך שבה אנו רוצים ללכת כשגזר הדין נחתם.
ואין כלי שיכול לעזור לנו טוב יותר בעבודה הזו מאשר הזוהר עצמו. כפי שהזוהר אומר לנו בפרשת “פנחס”, מפסוק כז’ ואילך:
“אמר ר’ חייא לר’ אלעזר, אלו הימים שמן ראש השנה עד יום האחרון של החג אני רוצה לעמוד עליהם. אמר ר’ אלעזר, סוד אלו הימים הוא סוד החכמה… ביום שמיני העצרת, הוא שמחת התורה, כי אז הוא זווג הגוף, דהיינו של קו האמצעי הנקרא גוף, שהוא זווג של הכל, שהוא כולל הן זווג השמאל של ראש השנה ויום הכיפורים, והן זווג הימין של חג הסוכות. כי קו האמצעי כולל ימין ושמאל, להיות הכל אחד, וזה הוא שלמות הכל. וזה הוא ודאי היום של ישראל, וגורל שלהם לבדם, שאין בו חלק לאחר, כלומר לא כמו בחג, שמקריבים ע’ פרים בשביל ע’ אומות, כי בשמיני עצרת אין בו חלק להם. אשרי הם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא, עליהם כתוב “כי עם קדוש אתה לה’ אלוהיך”[דברים פרק יד’ פסוק ב’].
מה עלינו להבין מכך?
אנו יודעים שמנקודת ראות קבלית, גם האור וגם הכלי לא היו הבחירה שלנו: האור וכל מה שנובע ממנו – קו ימין והנשמה שלנו – תמיד היו, הווים, ויהיו; וכך גם הכלי – קו שמאל, היקום שלנו, הגוף שלנו על כל פרטיו הם מוצרים של הבריאה. קו אמצע, לעומת זאת, הוא תוצאת הבחירות שלנו. באמצעות הבחירה החופשית שלנו, לצמצם את הרצונות האנוכיים שלנו ולהיות דומים יותר למקור שלנו, אנו יוצרים את הנגד, את חוט הלהט, ובדרך זו נעשים לסיבת האור בחיינו ובעולם.
מנקודת מבט זו, אנו יכולים לפתוח את עצמנו להבנה מלאה יותר כדי להבין היטב היכן למקם את המודעות שלנו כשאנו מגיעים לשמחת תורה.
בהכנה לראש השנה וליום כיפור, שהם חלק מעשרת ימי התשובה, יש חומר רב מאוד ללמוד, הרבה מידע, שהוא בעצם הצעדים שהוכנו עבורנו שנוכל להשתמש בהם כדי לטהר את קו שמאל. בחג הסוכות, יחד עם ארבעת הימים שקודמים לו, יש לנו אחד עשר יום להעסיק את עצמנו בביסוס החסדים בעולם – קו ימין. הצעד האחרון בעבודה הזו הוא זה שבעצם מפעיל את כל מה שקדם לו. שמחת תורה היא הצעד שמדליק את האור.
רב ברג אמר תמיד שמעט מאוד נכתב על הסעודה השלישית בשבת. הוא הדגיש שמעט מאוד מקומות עוסקים עדיין בתקשורת הפשוטה הזו, הכוללת שירים, קידוש, וברכת המזון. ועם זאת, אנו יודעים שהסעודה השלישית היא החזקה ביותר מבין כל הסעודות, מכיוון שהיא מאחדת את מכלול האנרגיה של השבת יחד, ולכן, היא נקודת השיא של יום השבת. כך גם שמחת תורה. אם תחפשו חומר לימוד על החג הזה, תמצאו מעט מאוד. יש גם מעט מאוד לעשות. כל מה שנדרש מאתנו הוא לבחור, מרצוננו החפשי, לקבל על עצמנו את הדרך הרוחנית ממקום של ודאות ושמחה, ממקום של מלאות ולא של חוסר, ממקום של אהבה ולא של צורך. עם כל השמחה והכוח שבנו, כל מה שנותר לנו לעשות הוא לקבל על עצמנו את התורה ולרקוד. הפעלת כל האור שהבאנו עד הלום ועכשיו אנו מוציאים אותו מהכוח אל הפועל.
מהזוהר אנו יכולים להבין שכל התקשורות שקדמו לשמחת תורה מפעילות תשתית ומנגנון קוסמיים שנבנו במיוחד עבורנו, לתועלתנו, אבל שמחת תורה היא המתנה הגדולה ביותר שהעניק לנו הבורא – הבחירה החופשית להיות הבוראים שלנו עצמנו. זה כאילו שהבורא אומר: “עכשיו, שהנחתי בפניכם באופן מושלם את כל החלקים, אני משאיר לכם את זכות הבחירה”. עם הבחירה שלנו, עם המודעות שלנו, ועם הפעולות שלנו בשמחת תורה, אנו מקבלים על עצמנו את העבודה הרוחנית ומדליקים את האור. זה מסביר את המסר של הזוהר כשהוא אומר:
” וזה הוא ודאי היום של ישראל, וגורל שלהם לבדם, שאין בו חלק לאחר”.
מראש השנה ועד סוכות, עשינו כל מה שאנו יכולים כדי לטהר את עצמנו על מנת לקבל, להיות ראויים לקבל את אהבת הבורא. בשמחת תורה, העבודה שלנו, כבני אנוש, היא לבטא את אהבתנו לבורא בכך שנקבל את התורה – שהיא מתנת אהבתו אלינו.
כפי שהזוהר מסכם באורח יפה כל כך: “אשרי הם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא, עליהם כתוב, “כי עם קדוש אתה לה’ אלוהיך” [דברים פרק יד’ פסוק ב’].