די מהר מצא את עצמו מתהלך ביער בלי שום מושג לאן הוא הולך, וכיצד יפתור את הדילמה הנוראית שעמדה עכשיו בפניו ובפני רבקה? ואז מבלי לחשוב עצם את עיניו, נפל על ברכיו והחל להתפלל, מעומק ליבו התפלל לכל הדברים שמעולם לא היו לו, לא רק בשביל עצמו אלא אף לאשתו הסובלת זה זמן רב, ואז שמע יוסף רשרוש בענפי העץ מאחוריו וכשפקח את עיניו ראה דמות מתנודדת לעבר קרחת היער, היה זה איש זקן לבוש היטב אך לא מסודר אשר בבירור היה שתוי, כשנח מבטו על יוסף זהרו עיניו משמחה. "אני כל כך שמח שיש כאן מישהו" אמר האיש הזקן, כשהוא מבליע את מילותיו, "אינני רוצה למות לבד". "למות?" שאל יוסף, כשהוא קם על רגליו, "אתה לא הולך למות, פשוט שתית קצת יותר מדי" אבל כשיוסף קרב לזקן כדי לייצבו, נאנח הזקן וצנח לקרקע. לאחר שיוסף כרע ברך לצידו, סיפר הזקן סיפור עצוב וכואב. הוא היה עשיר מאוד, אך הכסף שלו היה הדבר היחיד שהיה אכפת למשפחתו, למעשה הם היו כמו ציפורי טרף, מחכים שהוא ימות כדי שהם יוכלו להניח ידיהם על הונו. "אך מצפה להם הפתעה", אמר הזקן, בחיוך עצוב, "הם לא יודעים שקברתי את האוצר ממש פה ביער הזה, הם לא יקבלו שום דבר, כי לא מגיע להם שום דבר". "אני מצטער שזה קרה לך", השיב יוסף, קר פה בחוץ ואתה צריך מקום חמים לנוח בו". האיש הזקן נדנד בראשו, "כבר מאוחר בשביל זה, אבל היית כה אדיב כלפי, זה משהו שלא קרה שנים רבות, אז אני רוצה לגמול לך על טוב לבך, הנה, ראה", אבל כשהושיט ידו לכיס מעילו הוא החל להשתעל ואז באותה פתאומיות, השתתק ועיניו נעצמו, מהר התכופף יוסף כדי לעזור לו, אבל האיש כבר היה מת.
כעת יוסף חש מפוחד ומבולבל יותר מאי פעם, אך כאשר הציץ בגופה המוטלת לפניו הבחין שרגע לפני שמת, שלף הזקן פתק מכיסו, בעדינות לקח יוסף את הפתק ופתח אותו. לתדהמתו זו הייתה מפה וכאשר הלך בעקבותיה מצא אוצר קבור מעבר לכל מה שהיה מסוגל לחלום ולדמיין!
כעבור חמש שנים, הבעש"ט ותלמידיו נסעו שוב בדרכים כאשר על פניהם חלפה כרכרה יפה בכיוון הנגדי, כשהסתכלו התלמידים לתוך הכרכרה, נדהמו לראות את האיש העני שנאבק לפני שנים לספק להם ארוחת ערב, אשתו ישבה לצדו ושניהם נראו לא רק כאילו הם עשירים אלא אף כאילו לא איכפת להם משום דבר בעולם! כשפנו התלמידים למורם לקבלת הסבר חייך הבעש"ט בנחת כאילו זה משהו שהוא ציפה לו כל הזמן.
"אתם רואים", אמר לתלמידיו, "זה היה הייעוד של יוסף, להיות שמח ומסופק, אך הוא מעולם לא חשב לבקש משהו שבאמת נועד לו. הוא היה מוכן גם לחיות את שארית חייו עם פרתו הכחושה היחידה, לכן הייתי צריך לעזור לו להיפטר ממנה".
במשל זה הפרה הכחושה היא דוגמא, לרצון שלנו בעולם זה, בעוד שהאוצר מייצג את המתנה אותה אנו מקבלים כשאנו חיים על פי הסוד.
בנוסף , הפרה הכחושה והכרכרה המפוארת מייצגות דרכות שונות של קיום.