בזוהר יש פסוק שאומר: “קרוב השם לכל קוראיו”. כלומר, הבורא קרוב לכל אלה הקוראים לו. הזוהר מסביר שהפסוק מתייחס לחודש אליו אנו נכנסים, חודש בתולה, או אלול. בחודש הזה, אור הבורא הוא הקרוב אלינו יותר מאשר בכל חודש אחר בשנה.
כדי להסביר את פירוש הדבר במונחים מעשיים, דוגמא טובה היא של מלך. מאוד קשה לגשת אליו כשהוא שוכן בארמונו, אבל אם הוא יוצא החוצה לטייל, אפילו אם יש אנשי ביטחון סביבו, אנו יכולים לפחות לראות אותו או לגשת אליו קרוב יותר. וזה מה שמתרחש לאור הבורא בחודש הזה; האור יוצא ממקומו המרוחק והוא קרוב לכל אלה שקוראים לו. לכן זה חודש שבו אנו יכולים להביא אלינו את האור ולמלא כל חוסר שיש לנו בחיינו. אבל כדי לעשות זאת, אנו חייבים קודם כל לעורר את האור ולקרוא לו.
יש הרבה סיפורי מקובלים שבהם הם לא עושים דבר בחודש אלול חוץ מלעורר בתוך עצמם רצון וקריאה לאור הבורא. זה מכיוון שהם ידעו שאם אנו בקשר ובמגע עם הנשמה שלנו, אנו יכולים לעורר את הבורא לבוא לקראתנו החודש הזה; חודש שמציע ומעניק לנו פתח עצום – וקרבה עצומה – אל האור. במהלך החודשים האחרים של השנה, למרות שזה אפשרי, הרבה יותר קשה ואנו חייבים לעבוד הרבה יותר קשה כדי להתקרב אל האור. אבל החודש הזה אור הבורא בא לקראתנו. למעשה, העבודה שאנו עושים באלול מכפילה את עצמה מכיוון שאור הבורא קרוב כל כך. לכן, אם אנו מנצלים את ההזדמנות, הפוטנציאל לאור, לברכות ולמילוי הוא הרבה יותר גדול עכשיו מאשר בכל זמן אחר.
לפעמים בחיים, ובמיוחד בחודש בתולה שאליו אנו נכנסים עכשיו, אנו לא מעריכים או לא יודעים עד כמה השערים פתוחים, ולכן אנו לא מנצלים את ההזדמנויות הללו. אבל החודש הזה מלא בהזדמנויות; לכן, עלינו לעבוד אפילו קשה יותר לא רק כדי להעריך מה שזמין לנו, אלא גם כדי לא להרפות ולא להזניח שום עבודה רוחנית, כלי רוחני או השתנות. מדוע? מכיוון ש”קרוב השם לכל קוראיו”. אור הבורא הוא הקרוב ביותר אלינו.
