יצא לכם פעם לראות שני ילדים – אצלי בבית זה בדרך כלל אחים – רבים כמו מטורפים ואז אחרי שתי דקות מתנהגים כמו חברים הכי טובים? כאילו כלום לא קרה. לילדים יש את הגמישות המדהימה הזאת, אותה עלינו לזכור לפני שנתערב במה שקורה ביניהם. לפעמים לחכות רגע זו הדרך הטובה ביותר.
לאחר מכן יתכן שעדיף פשוט להניח לעניין, במיוחד אם הילדים עצמם כבר הניחו את זה מאחוריהם. לפעמים לא צריך "לעבוד על זה". לעיתים קרובות אנחנו "עובדים על" ההתנהגות הרעה על מנת לגרום לנו להרגיש טוב יותר עם עצמנו ולתת להם להרגיש קצת יותר רע על מנת שלא יעשו זאת שוב. אם בכל זאת בחרנו לדבר על העניין, זה חייב לבוא ממקום של רצון לתת לילדנו כלים להתמודד עם רגשותיהם טוב יותר – "בפעם הבאה תשים לב, זה קרה כי היית ממש עייף. אז בפעם באה כשאתה מתחיל להרגיש עייפות, אולי עדיף לנוח טיפה לפני שתשחק עם אחיך."
העיקרון הרוחני שעובד כאן זהה לאותו עקרון שכבר התייחסנו אליו לפני, אך בשל חשיבותו הרבה כל כך אחזור על זה שוב: לא להיות בתגובה היא הבחירה הטובה ביותר.
מכות ונשיכות קורות בגלל שהילדים לא יודעים להתמודד עם הרגשות שלהם, במיוחד כשהם ילדים קטנים. אם ילד אחר מעצבן אותם או לא מתייחס אליהם יפה, הדרך היחידה אותה הם מכירים היא "להיכנס בו" פיזית. זה לא בגלל שהילד הוא רע או אלים. זה רק בגלל שיש לו ארגז כלים מוגבל מאוד כשזה מגיע להתמודדות עם תסכול.
הדרך הטובה ביותר להגיב, כהורה, היא להתייחס ישירות לרגשות שהיו מעורבים: מה אתה מרגיש? הוא מעצבן אותי! זה הוא שהתחיל! הוא מרמה במשחק! אז הדבר היחיד שאני אומרת לילדים שלי הוא: אתה צודק לגמרי. זה לא היה בסדר. אבל עכשיו אתה פוגע בעצמך. אתה לא מתקן דבר כשאתה בתגובה, במקום זאת אתה הופך להיות האחד שעושה משהו לא בסדר".
ושוב, זה כל כך חשוב להראות דוגמא של התנהגות נכונה לילדים שלנו. מה הם רואים כשהם מסתכלים עלי? איך אני מתמודדת עם הרגשות שלי? האם אני מדברת עם ילדיי על הרגשות שלי? האם אני משתפת אותם כשאני ממש עצובה כי משהו קרה, או שאני ממש מתוסכלת כי לא קיבלתי את מה שרציתי? אני מקווה שהם ייראו שלמרות העצבות והתסכול, אני עדיין מתנהגת כמו שצריך. אני לא מרביצה לאף אחד. אני לא צועקת. אני מבטאה את רגשותיי במילים, ואז מתמודדת איתם בצורה חיובית. אם אנו רוצים שילדינו יפסיקו להתנהג בצורה מסוימת, עלינו לתת להם דוגמא חיובית של התנהגות אותה אנו דורשים מהם.
בסוף, זה חשוב שאותו ילד שהרביץ לאחיו, יבין שמה שהוא עשה היה עניין של בחירה. היו בחירות אחרות אותן יכל לבחור, ויתכן ירצה לבחור אחרת בפעם הבאה. הוא היה יכול לגשת להורה. בבית ספר, הוא יכול היה לגשת למחנכת או מורה. היה באפשרותו להשתמש במילים. ואתם יכולים להמחיש את הנקודה בכך שתשתפו אותו במצב בו קיבלתם בחירה – למשל ממש לפני כמה דקות כשהילד שלכם לא התנהג יפה. אולי ראיתם שהייתה לכם אפשרות ממש לכעוס על הילד בגלל מה שהוא עשה, אבל במקום זאת בחרתם לדבר איתו על זה.
לדבר על בחירה היא דרך נהדרת להציג בפני ילדים הבנה שהם עצמם הינם שותפים פעילים בחייהם. דברים לא פשוט קורים להם, אלא למעשה הם יכולים להשפיע על מה שקורה להם על ידי בחירות נכונות.
מאת מיכל ברג,
נשיאה ומנכ"לית של קרן רוחניות לילדים