פרשת השבוע הזה (פרשת שופטים) אומרת דבר מעניין מאוד. הבורא, באמצעות משה, נותן לנו הבטחה. משה אומר, אני מבטיח לכם שהבורא תמיד ייתן לכם נביא, מביניכם, מתוך אחיכם, "כמוני".
אם תתבוננו בפסוק הזה באופן מילולי, הוא אינו נכון. בתורה נאמר שמעולם לא היה ולא יהיה נביא כמשה. אם כן איך יכול הבורא לומר למשה להבטיח לנו שתמיד יהיה נביא כמוהו בתוכנו? כדי להבין זאת, עלינו להתבונן במילה "כמוני". כאשר מבטיח משה שיהיה מישהו כמוהו, כמובן שאין הכוונה למישהו באותה רמת נבואה כמוהו. אם כן מהי ההבנה הזו של המילה "כמוני"?
כאשר הבורא נותן למשה מסר, משה אינו מוטרד מתגובות האנשים או כיצד האנשים יגיבו לכך – הוא פשוט נותן את המסר. ולכך הוא מתכוון במילה "כמוני"; שתמיד יהיה מישהו שיהיה לו אותו חוסר פחד מתגובות האנשים למרות שלא יהיה באותה רמת נבואה או חיבור כמו משה,
המהר"ל, מקובל גדול, מסביר זאת קצת יותר. חשוב שנבין זאת וכיצד זה מתייחס לחיים ולהתפתחות הרוחניים שלנו. הוא אומר, הנביא מקבל את המסרים שלו מהבורא. והנביא אינו פוחד, מפני שהבורא, כמובן, אינו פוחד מאף אדם, ולכן, האדם שמקבל את מילות הבורא יכול להיות ללא פחד.
זו הבנה נפלאה, ולימוד חשוב מאוד: אדם אינו יכול לקבל את מילות הבורא ובו בזמן לפחד מהן. שני אלה לא יכולים לדור בכפיפה אחת. מפני שאם זה בא מהבורא, שום פחד לא מחובר לזה. וזו ההבטחה שנותן משה.
אם נבין זאת באמת, זה מפחיד, מכיוון שנבין עד כמה מעט מהעבודה הרוחנית שלנו באמת מחובר לבורא. כמה רבים מאתנו נבוכים, חוששים, מוטרדים – אם אומר זאת, אם אעשה זאת, מה תהיינה תגובות האנשים, מה הם יאמרו, מה הם יחשבו עלי? המחשבות האלה המחוברות למה שאתם חושבים שהוא עבודה רוחנית הן לא עבודה רוחנית. אם יש לכם איזה שהוא חשש בנוגע לתגובות האנשים לעבודה הרוחנית שלכם, למלים הרוחניות שלכם, אז זה לא מחובר לאור הבורא.
זו אחת המתנות שיש לרב. אם יש מסר שבא מהבורא, ולא משנה מהו, הוא יאמר אותו. אין שום חשש מתגובת האנשים. טובה, רעה, נוראה, זה כלל לא משנה. מפני שאם זה בא מהבורא לא יכול להיות מחובר לזה שום פחד. למרבה הצער רובנו לא נמצאים במקום הזה. לרובנו יש איזה פחד – גדול או קטן – שאם אומר זאת, אם אעשה זאת, איך האדם יגיב לכך?
הלימוד הזה מבהיר לנו שכל הפחד שיש לנו לומר או לעשות דברים הוא מפני שהמלים והמעשים הללו אינם מהבורא. אם כן מה נעשה? בפעם הבאה שיש לנו הזדמנות לומר או לעשות משהו, ונחשוש מזה, עלינו לחשוב, לא. עליכם לשאול את עצמכם, האם אני רוצה שהמלים או המעשים שלי יבואו מעצמי, וככאלה יהיה מחובר אליהן פחד? או שאני רוצה שהם יבואו מהבורא? ואם אתם רוצים שהם יבואו מהבורא, סלקו את הפחד הזה. מפני שזו דרך דו סטרית. כי לא רק שהם יבואו אליכם כשאין לכם פחד. עליכם באמת לדחוף את עצמכם – מה שהזוהר מכנה "אתערותא דלתתא" – התעוררות מלמטה – כדי שתוכלו באמת לקבל ולהיות כלי למלים של הבורא.
אנו רוצים להגיע למקום שבו המלים הן המלים של הבורא, שבו הן מסרים ישירים מהבורא. אבל הדרך היחידה לעבוד לקראת זה היא עכשיו, כאשר מחובר לזה אותו פחד, כאשר מחובר לזה אותו חשש, כאשר מחוברת לזה אותה מבוכה, אני דוחה אותם מעלי. ואם נדחף את עצמנו בעקביות בדרך זו, האור מלמעלה יאיר למטה. המסרים יבואו – ולא יוכל להיות ולא יהיה שום פחד.
אני רוצה לחזור על דברי המהר"ל שוב מכיוון שהם כל כך נפלאים, ויש לקוות, שהמלים הללו תתנה לנו את הכוח השבת הזו להתחיל באמת לחיות בדרך זו: אתם מקבלים מסרים שיש בתוכם רוח הקודש, והמלים הקדושות האלה באות ממקום שנמצא מעל כל האנשים. לכן לא יכול להיות כל פחד כשאתם מקבלים אותם. זה סימן לכך שהמלים האלה נפרדות ושונות מכל דבר אחר, והן מלות הבורא. הן באות מהבורא. מפני שאין לכם שום פחד המחובר אליהן.
משה מבטיח לנו שנוכל להגיע לרמה שבה נוכל להיות "כמוני" – לא ברמה של נבואה, אלא ברמה של חוסר פחד. זו הבנה נפלאה והכרחית שעל כולנו להתקדם לקראתה: להבין שאם זה בא מהבורא, לעולם לא יהיה מחובר לזה שום פחד. זו מתנה וברכה עצומה שמשה נותן לנו השבת הזו. אנו רוצים להיות כמו משה, ולדחוף את עצמנו דרך הפחדים, הספקות והמבוכה שלנו להיות מסוגלים לקבל את נבואת משה.
ברכות ואור,
מיכאל