הזוהר אומר לנו שהיום הראשון של תשרי, של מאזניים, הוא ראש השנה, תחילת השנה החדשה. אנו לא רוצים שהשנה הבאה תהיה אותה גרסה של השנה שזה עתה סיימנו; אנו רוצים שתהיה שנה גדולה אפילו יותר מהקודמת, גדולה יותר מכל שנה שהייתה לנו. בחודש הזה, ובמיוחד בשני הימים הראשונים של החודש הזה [ראש השנה], אנו רוצים למשוך לא רק יותר אור, לא רק אור גדול יותר, אלא אור שישנה כל היבט של חיינו, גם באופן רוחני וגם באופן פיזי.
בלי מודעות מצדנו, אור הבורא לא יכול להתגלות. רמה אחת של מודעות שעלינו לזכור כשאנו עושים את התקשורות שלנו החודש הזה היא מודעות של עוני. כל אחד מאתנו מיועד לגדולה, אבל מפני שאנו מתפשרים על פחות – פיזית ורוחנית – אנו לא יכולים לממש את גורלנו. אבל בחודש תשרי אנו לא יכולים להתפשר. אנו לא רוצים שתהיה זו שנה שבה נקבל פחות ממה שנועדנו לקבל. לכן, עלינו להתחיל את החודש הזה במצב מודעות של עוני, עם ההבנה שאין לנו כלום… ואז אנו חייבים לרצות הכל.
המקובלים אומרים לנו שכל שנה שענייה בתחילתה עשירה בסופה. ולכן כשאנו מגיעים לתחילת השנה בתשרי, אנו חייבים ליצור את המודעות שאין לנו כלום ואנו רוצים הכל. למעשה, שום דבר לא נשאר מהשנה שעברה, ומכיוון שאנו מתחילים עם כלום, אנו צריכים לבקש הכל – בריאות, שפע, ברכות ומילוי מושלם.
שנה שמתחילה במודעות של עוני יכולה להסתיים בעושר פיזי ורוחני כאחד. אנו רוצים להשיג את הגדולה שעבורה באנו לעולם הזה, ולא להסתפק יותר במה שיש לנו – גם במובן הפיזי וגם במובן הרוחני – ולא להיות מרוצים ממה שיש לנו. אנו באים לחודש תשרי בידיעה שאין לנו כלום ושלא נסתפק בכל מה שהיה לנו עד כה. אנו רוצים הכל חדש, ואנו רוצים שהכל יהיה גדול יותר מקודם.
כשנהיה במודעות הזו, נוכל למשוך באמת אל תוך חיינו את השנה שאנו רוצים; שנה מלאה בברכות, במילוי, ובאינסוף אור.