מאת קרן ברג
“בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”. אלו הן המלים הראשונות של הספר הפופולרי ביותר בעולם: התנ”ך. ספר התנ”ך שהצליח להתפשט ברחבי כל העולם תורגם לאלפי שפות ומעריכים שהודפס מעל לששה ביליון פעמים. זה ללא כל ספק הספר הנמכר ביותר והנפוץ ביותר בעולם. אבל מהי מהותו של הטקסט העתיק הזה? המקובלים מספרים סיפור על תלמיד שביקש ממורהו לסכם את כל התנ”ך כשהוא עומד על רגל אחת. המורה אמר לתלמידו שהתנ”ך פשוט מלמד לאהוב את הזולת כפי שאתם אוהבים את עצמכם וכל השאר הוא פירוש בלבד. האם ייתכן שהטקסט העתיק הזה, בן אלפי השנים, מדבר פשוט על אהבה? האם יש לאהבה הכוח ליצור את ההתפשטות הזו ברחבי כל העולם? אני יודעת שכן. אני יודעת שלאהבה יש הכוח לעשות זאת ואפילו עוד יותר. אני מאמינה שהתנ”ך, בבסיסו, הוא כל כולו על אהבה.
הוא הסיפור הראשון על כוחו של הבורא ועל האהבה שנובעת ממנו ללא סוף. התורה, חמשת הספרים הראשונים של התנ”ך, היא מוקד הלימוד הקבלי והיא ספר הדרכה לחיים. נאמר שהבורא השתמש בתורה עצמה כדי לברוא את העולם. התורה היא המים והדלק של הרוחות שלנו. בה אנו מוצאים את תחילת האהבה ואת כל זהרה. בה אנו יכולים להתחבר לאור אהבת הבורא, ובכך היא מספקת לנו את האנרגיה הדרושה להגשמת מטרתנו בחיים. השבוע, נולדת האהבה. אהבה נולדת לתוך היקום והיא מחדשת אותנו ומתדלקת אותנו. אהבה זו של הבורא מצויה בליבת הווייתנו, בבסיסה של כל פעולה, והיא התשתית לכל הנשמות שלנו. אנו מוצאים את עצמנו בתחילת הסיפור שלנו ובראשית האהבה.
“אהבה אמיתית אינה אנוכית”
התדפיס והמפה הקוסמיים שלנו השבוע הזה הם לא אחרים מאשר תחילת התורה עצמה, הפרק הקרוי “בְּרֵאשִׁית”. “בְּרֵאשִׁית” פירושה “בהתחלה”. הפרשה הזו מתחילה את הספר הראשון של התורה, שגם קרוי על שמה, ספר “בְּרֵאשִׁית”. אנו קוראים את פרשת “בְּרֵאשִׁית” בתחילת השנה והיא מתחילה את מחזור פרשות השבוע של התורה. בפרשה זו, פרשת “בְּרֵאשִׁית”, שהיא אפופת מסתורין ואינספור פרשנויות, אנו מוצאים את סיפור בריאת העולם שלנו. כל יום מתואר ומתועד. ביום הראשון: בריאת הלילה והאור. יום שני: בריאת השמיים. יום שלישי: בריאת האדמה והימים. יום רביעי: בריאת הכוכבים, הירח והשמש. יום חמישי: בריאת בעלי החיים המצויים באוויר ובים. יום שישי: בריאת היצורים החיים על פני האדמה והאדם עצמו. לבסוף, היום השביעי: בריאת הזמן הקדוש שבו הבורא נח מעבודתו. בפסקאות הראשונות האלה של התורה, אנו מקבלים את הכוח הגדול ביותר שקיים, את כוח הבריאה. זה מאגר בלתי נדלה של אנרגיה שאפילו כוחה של השמש מחוויר לידו. במשפטי הפתיחה האלה אנו מתחילים ללמוד ולהרגיש את כוח האור של הבורא ואת אהבתו האדירה. מכיוון שהעולם נולד ונוצר מתוך האהבה שיש לבורא לכל אחת ואחד מאתנו, ילדיו היקרים.
“זה הסיפור שלנו”
הקבלה מלמדת שהעולם נברא להנאתנו. אנו נבראנו להיות מאושרים ולחוות שמחה. האדמה היא מתנה גדולה מהבורא. לפני בריאת העולם שלנו, היינו אחד עם הבורא בעולם אוטופי שבו לא היה כל חוסר, לא היה כל עצב, לא היה כל כאב, דיכאון, או בעיות אחרות. קיבלנו אינסוף אנרגיה ואינסוף ברכות. כמו ילד קטן בזרועות הוריו, כל צורך ורצון שלנו סופקו. אבל כפי שהחיים מראים לנו, ילד בסופו של דבר גדל, והתהליך הזה מרמז על מה שהתרחש לפני אלפי שנים. כשהתחלנו להתבגר בעולם האוטופי שלנו, הפכנו לבלתי מסופקים, מכיוון שלמרות שקיבלנו הכל מהבורא, היה דבר אחד שלא קיבלנו: לא קיבלנו את הסיפוק של היות נותנים ומקיימים בעצמנו. ולכן, הבורא, מתוך אהבה טהורה, נתן לנו את העולם הזה, כדי שנוכל לפתח את ניצוץ האור ששוכן בתוך כל אחת ואחד מאתנו. כמו הכאב שחווה כל הורה כאשר ילדו עוזב את הבית, הרגיש הבורא את הכאב הזה ביתר שאת, אבל אפשר לנו את מתנת הבחירה החופשית, מתוך ידיעה שזו הדרך היחידה עבורנו להשיג את הסיפוק אותו ביקשנו. האהבה שמשחררת אדם אחר כדי שיוכל להתבגר ולגדול היא האהבה חסרת כל אנוכיות והטהורה ביותר מבין כל סוגי האהבה. מכיוון שלאהבה אמיתית אין שום אג’נדה, שום התקשרות, או שליטה. זו אהבה שמשחררת אותנו לחופשי. זו האהבה שנולדת השבוע הזה, אהבה אמיתית, אותנטית, שמטופחת, שוב, בלבנו.
לפעמים, נדמה לנו שאנו אוהבים מישהו, כאשר למעשה אנו אוהבים רק את עצמנו. אנו עשויים לאהוב מה שהאדם הזה עושה עבורנו, או מה שהוא גורם לנו להרגיש. אהבה כזו נקראת צל של אהבה והיא קשורה למה שאנו מפיקים מתוך מערכת היחסים. באהבה כזו אנו בראש ובראשונה חושבים על עצמנו. אבל אם אנו אומרים שאנו אוהבים מישהו, איך אנו לא יודעים תמיד כאשר הוא סובל או כואב? אהבה אמיתית היא חסרת כל אנוכיות. זו ההבנה שלפעמים לאהוב מישהו פירושו שאתם חייבים לתת לו ללכת. לפעמים לאהוב מישהו פירושו שאינכם יכולים לתת לו מה שהוא רוצה. לפעמים לאהוב מישהו זה לאפשר לאדם האחר אפילו לאהוב מישהו אחר. אהבה אמיתית היא האפשרות לשחרר. זה בדיוק מה שהבורא, אבינו שבשמיים, עשה עבורנו. הוא שחרר אותנו ויצר את העולם הזה כולו כמגרש המשחקים שלנו, כדי שנוכל להתפתח ולהתבגר רוחנית. הסיפור של “בְּרֵאשִׁית”, סיפור הבריאה, הוא סיפור של אהבה. זה הסיפור שלנו. כאן, על פני האדמה, אנו יכולים ללמוד כיצד לפתוח את לבנו יותר, לתת יותר, לחלק יותר, וחשוב מכל, להצית את ניצוץ הבורא שבתוכנו ללהבה בוהקת.
“זה הוא זרע האהבה”
השבוע, במדיטציות שלכם, קחו את עצמכם לשדה יפה ורחב שבו אפשרויות העתיד נרחבות כמו השמיים שמעליכם. כשאתם הולכים על פני האדמה, נשמו את האוויר הטרי והצח ואפשרו לו להיכנס לריאותיכם. זו נשימת החיים והיא תומכת בכם. עכשיו כרעו על פני האדמה ושימו בעדינות זרע בתוכה. הזרע הזה מייצג את הרצונות האמיתיים של לבכם ורצונותיכם לשנה הבאה. אתם טומנים אותו באדמה בידיעה שהוא יישן במשך חודשי החורף, אבל אז יבוא האביב, והוא יגדל ויפרח. זה הוא זרע האהבה. אנו זורעים את הזרע הזה בכל פעם שבה אנו מחייכים אל חבר, מושיטים יד למישהו במצוקה, מאפשרים לאנשים לחיות את חייהם, ואפילו משחררים את אלה שרוצים לעזוב אותנו. אנו נעשים בוראים בעצמנו בכל פעם שבה אנו עושים עבור מישהו אחר מה שהיינו רוצים שייעשה עבורנו. כאשר אנו זורעים זרע של אהבה, אנו מפעילים אותם כוחות שיש בבריאה עצמה. התוצאה תהיה תמיד אהבה. מכיוון שכאשר אנו מתחילים עם אהבה, אהבה תמיד תחכה לנו בסוף.