"כשהנר בוער, הפתיל נשרף, אבל האור שנוצר מתוך הנר נותר הרבה אחרי שהחלב נמס. באופן דומה, האור שאנחנו מעניקים לקרובים לנו נותר זמן רב לאחר שחלב הנר – כלומר הגוף שלנו – איננו. זאת מפני שאור הבורא הוא נצחי".
אור פשוט – מאת קרן ברג
בסדרת הבלוגים הבאה אציג את האנלוגיה בין תפקיד ההורה לבין תפקיד האור.
ציינתי כבר בעבר שלהיות הורה הוא התפקיד שמעניק לנו את ההזדמנות הגדולה ביותר לצמיחה רוחנית.
למעשה, אין מערכת יחסים נוספת שמציבה בפנינו אתגרים כפי שעושה ההורות, ובד בבד מעניקה לנו תגמולים נפלאים.
למרבה המזל, במסע ההורות המדריך שלנו הוא לא פחות מאשר האור עצמו.
ההורות גובה מאיתנו הקרבה גדולה ביותר, כיוון שהיא דורשת מאיתנו להיות בתפקיד האור עבור ילדינו, שהם הכלי שנועד להכיל את האור. ביחסינו עמם אנחנו כל הזמן נותנים להם מהאור שלנו והם מקבלים (וככל שהם רכים בשנים, כך זה אמיתי יותר).
בפוסטים שאעלה כאן בבלוג, אנסה להעניק לנו, ההורים, פרספקטיבה חדשה ומנחמת שתפקידה לווסת את הלחצים המתלווים לתפקיד ההורות, כאשר הדברים אינם מסתדרים כפי שצריך.
בבסיס, עלינו להבין שהאור, במהותו, הוא מילוי מושלם, ושהעוצמה שלו אינה משתנה על בסיס פעולות או דעות חיצוניות לנו. כך למשל, גם אם נהיה אסירי תודה בשל נדיבותו של האור כלפינו, הדבר לא ישנה את עוצמתו של האור.
הדבר דומה לכמות האהבה שהורים מעניקים לילדיהם, בלי שיהיו מושפעים מתגובות הילדים.
כאשר הנתינה מגיעה לרמה בה היא הופכת להיות חלק מהעבודה הרוחנית שלנו, הרי שאנחנו נותנים כדי לתת, ולא כדי לרצות אף אחד. במצב כזה התגובות של האחרים, של מי שנמצאים מחוץ לנו, אינן מעניינות אותנו. לכך אנו קוראים אהבה ללא תנאים. זוהי למעשה העוצמה הגבוהה ביותר של האהבה.
כאשר אנחנו מעניקים את מלוא אהבתנו לילדים שלנו בלי לצפות לתמורה כלשהי, גם בלי לצפות לכך שהם יעריכו, יעבדו, יקשיבו ויאהבו אותנו – אנחנו משתחררים מהתלות שהתחושות הללו של הילדים שלנו כלפינו מעוררות בנו ולמעשה אנחנו מתרחקים מהאגו ומתחברים למודעות האור בתוכנו. כאשר אנו מתחברים למודעות האור בתוכנו אנחנו מצליחים למלא את תפקידנו ההורי על הצד הטוב ביותר.
לא קל להשתחרר מהצורך בתמורה כלשהי תמורת האור שאנחנו מפיצים, כלומר, תמורת התפקיד ההורי שאנחנו ממלאים בחייהם של ילדינו. הסיבה: כבני אדם שוכן בתוכנו רגש האשמה, שאינו מגולם בתוך האור. הילדים שלנו מבינים זאת ומצליחים ללחוץ על כפתור האשמה… ולהפעיל אותו! וכאשר הכפתור פועל, האור כבה! כך למשל, הילדים שלנו מטיחים בנו: "את אמא כל כך רעה", או "את תמיד אומרת לא" ובתגובה, אנחנו מתמלאים זעם כלפיהם. במקום זאת, יש להכיר ברגשותיהם של הילדים שלנו, בלי להיות מושפעים מכך ברמה הרוחנית.
זה לא קל, ולנו כאנשים יש רגש אחד שלאור אין: אשמה! והילדם שלנו מאוד טובים בללחוץ על הכפתור הזה (ויש הרבה אחרים!). אז כשילדכם אומר לכם "אתה כל כך רשע", או "את תמיד אומרת לא", נסו למצוא דרך להכיר ברגש הבסיסי של הילד בדרך שמוציאה את האשמה.
איך מגיבים בצורה הנכונה? קבלו מספר דוגמאות:
כשילדכם אומר: "אתה לא אוהב אותי", נסו להגיב כך: "מתוק שלי, כמובן שאני אוהב אותך. אבל זה לא מה שאנחנו מדברים עליו. אתה צריך להתקלח לפני השינה, ועכשיו זה הזמן."
כשילדכם מטיח בכם: "אני שונאת אותך", נסו להגיב כך: "אני רואה שאת ממש כועסת. מה אפשר לעשות כדי שתרגישי יותר טוב?"
כשילדכם רוטן: "אתה תמיד אומר לא", נסו להגיב כך: "אני יודע שזה נראה לך ככה עכשיו, אבל אני גם אומר 'כן' הרבה פעמים".
כשילדכם אומר: "אבא נחמד אבל את רעה", נסו להגיב כך: "אני יודעת שאתה לא אוהב כשאני אומרת לא".
ילדיכם לא רוצה שתרגישו רע, אבל הם יודעים כיצד לעשות עליכם מניפולציות רגשיות… הם מעוררים בכם את רגש האשמה כדי להשיג את מבוקשם. כשאתם לא נגררים למקומות הללו, ומתעקשים לטפל במה שבאמת דורש טיפול, אתם מוציאים את העוקץ מהמצב, מנטרלים את הפן האישי וגם מוצאים דרך אוהבת לבטל את המניפולציות שהילדים מנסים לעשות עליכם.
אתם פשוט ממשיכים להפיץ את האור שלכם בלי קשר לצד השני. להיות האור פירושו להצליח תמיד, בכל סיטואציה.
לחלק השני של הורות כמו האור, לחץ כאן
לחלק השלישי של הורות כמו האור, לחץ כאן