מהותו של הבורא היא נתינה. לכן, כדי להיות כמוהו, אנו צריכים לשנות את מהותנו ואת טבענו מלקבל לעצמנו בלבד למצב של נתינה.
הרב אשלג מסביר:
אמנם כן ראוי לנו להתבונן בעיקרו ומקורו של חוק טבעי זה, ומבטן מי יצא לנו פגם הבושה ואי הסבלנות האלה שאנו מרגישים בעת קבלת החסד ממי שהוא? אולם דבר זה מושכל מחוק הידוע לחכמי הטבע אשר כל ענף טבעו קרוב ושוה אל שורשו, וכל העיניינים הנהוגים בשורש יתרצה בהם גם הענף שלו ויאהב אותם ויחמדם ויפיק תועלתו מהם, ולעומתם, כל העיניינים שאינם נהוגים בשורש, גם הענף שלו מתרחק מהם לא יוכל לסובלם וגם ניזוק מהם. וחוק זה מצוי בין כל שורש וענף שלו ולא יעבור. ומכאן נפתח לנו פתח להבין מקור כללות התענוגים והיסורים הקבועים בעולמנו, כי מתוך שה’ יתברך ויתרומם הוא השורש לכל בריותיו אשר ברא, לפיכך כל העניינים הכלולים בו יתברך ונמשכו לנו הימנו בהמשכה ישרה יבושמו לנו ינעמו לנו, משום שטבענו קרוב לשורשינו יתברך. וכל העניינים שאינם כלולים בו יתברך ולא נמשכו לנו הימנו בהמשכה ישרה זולת על פי קוטבה של הבריאה עצמה, יהיו אלה נגד הטבע שלנו, ויהיה קשה לנו לסובלם. דהיינו, אנו אוהבים המנוחה, ושונאים מאוד את התנועה, עד שאין אנו עושים שום תנועה אם לא להשגת המנוחה, והיה זה, מפני שהשורש שלנו איננו בעל תנועה זולת בעל המנוחה, ואין תנועה חס וחלילה נוהגת בו כלל, ולפיכך תהיה זו גם כן, נגד טבענו ושנואה לנו. ועל דרך זו, אנו אוהבים מאד את החוכמה ואת הגבורה ואת העושר וכו’, שהוא משום שכל אלו כלולים בו יתברך שהוא שורשנו, ועל כן שונאים אנו מאוד את הפוכם, כמו הסכלות והחולשה והעניות. משום שאינם מצויים כלל ועיקר בשורש שלנו שזהו עושה הרגשתנו מאוס ושנוא וגורם מכאובים לאין סבול.
הבורא הוא שורשנו, מהותו נתינה, אך חיינו היום יומיים יכולים להרחיק אותנו מטבענו האמיתי שהוא נתינה ולהפוך את הרצון לקבל לעצמנו בלבד לתגובה מושרשת. אם כך זה הזמן להילחם בתגובה זו ולבדוק את מהותה. עלינו ללמוד לפעול בניגוד למה שלמדנו מהעולם החומרי במשך השנים ולהתחבר לידע שנמצא במהות נשמתנו. עלינו להפנים מחדש שהאושר והשמחה מגיעים מנתינה, שהיא המהות האמיתית של נשמתנו.