לפני זמן רב, חי לו עושה נרות עני בשם יעקב.
יום אחד הגיע לאוזניו שמעו של אי מסתורי שבו יהלומים התגלגלו ברחבי חוצות כאבנים פשוטות.
עזב יעקב את ביתו ושם פעמיו אל עיר הנמל הקרובה. שם הוא גילה שאי היהלומים אכן קיים, אך הוא יהיה חייב למהר. סירה מפליגה לאי רק פעם בשבע שנים. והיא עומדת לצאת מיד! ויעקב נחפז לעלות על סיפונה.
משהגיע לאי, הוא גילה שכל מה ששמע היה נכון לגמרי! יהלומים היו בכל מקום, כחול אשר על שפת הים. כשהוא כורע על ברכיו. החל יעקב למלא את שקיו באבני החן המנצנצות, מדמיין כמה עשיר הוא יהיה כשיחזור הביתה. בדיוק אז, אחד מתושבי האי הופיע לפניו. "אתה מבזבז את זמנך כשאתה ממלא את שקיך באבני החצץ הפשוטות הללו," אמר האיש שזה עתה הופיע. מכיוון שאתה עומד לשהות כאן שבע שנים, כדאי שתמצא דרך טובה יותר לפרנסתך. יש לך מקצוע?" "אני עושה נרות" אמר יעקב. "טוב מאוד. אם כן עדיף שתתחיל לייצר נרות." וזה בדיוק מה שיעקב עשה, ותוך זמן קצר היה ברשותו עסק משגשג. למעשה, מאחר ולא היו עושי נרות אחרים להתחרות בהם, הוא הפך להיות האיש החשוב ביותר באי. כמעט מבלי ששם לב, חלפו שבע שנים ויום אחד הגיעה הסירה. יעקב ארז בחיפזון את כל רכושו וקפץ על הסיפון. כשחזר הביתה פתחו בני משפחתו בקוצר רוח את מזוודותיו ואז נעצו בו עיניים בתימהון. "איפה כל האוצרות?" שאלו אשתו וילדיו. "לא היית פה שבע שנים, וכל מה שהבאת זה חבילה של נרות!" יעקב רק גיחך. האם הם לא מבינים? הנרות עשו אותו איש חשוב על האי! אבל מיד כשפתח את פיו לדבר, הפציעה האמת בהכרתו. הוא שכח את המטרה שלשמה הגיע לאי ועתה אין ברשותו שום דבר בעל ערך יותר משהיה לו קודם.