בשבת זו אנו קוראים שתי פרשות – תזריע ומצורע. העובדה ששתי הפרשות נקראות יחד הופכת את השבת למשמעותית במיוחד. הלימוד והאור שנקבל מהקריאה בפרשה ילוו אותנו למשך השבוע הקרוב.
ברצוני לפתוח בסיפור קבלי שמקורו בתלמוד ושמתייחס לשתי פרשות אלה:
מסופר על סוחר שנהג לנדוד מעיר לעיר ולמכור "שיקוי חיים". הרב ינאי, צדיק גדול, שמע על מעללי הסוחר, שטען שבידיו "תרופת פלא לחיים" וביקש לראות מה באמתחתו.
הרב ינאי הזמין את הסוחר לביתו, בירך אותו ואמר: "שמעתי שאתה מסתובב בעולם ובידך שיקוי חיים. מהו אותו שיקוי?" הסוחר פתח בספר תהילים, שנכתב על-ידי דוד המלך, והראה לרב את הפסוק בו נאמר: "מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (תהלים, ל"ד, יג-טו). הסוחר אמר: "זה מה שאני מוכר." הרב ינאי היה נלהב ואמר: "קראתי את הפסוק הזה פעמים רבות, אך עד לרגע זה לא הבנתי כמה פשוט המסר שבו".
אם כן, מה נגלה לרב ינאי, ומה אנו יכולים ללמוד מהתובנה החדשה שקיבל?
המקובלים מסבירים שלשון הרע היא הביטוי הגרוע ביותר לחושך.
לרוב, אנו תופשים את לשון הרע כדבר מה שלילי הנאמר על מישהו אחר, ואכן זהו הביטוי הנורא ביותר של לשון הרע. ויחד עם זאת, יש עוד דרכים רבות לדבר לשון הרע; למשל, לעיתים, אנו אף מדברים גם על עצמנו באופן שלילי, ולעיתים אנו אומרים משהו בכעס.
אילו התבקשנו להכריע איזו מבין שתי הסיטואציות הבאות היא הגרועה יותר:
1. לגשת למישהו ולסטור לו
2. להיפגש לארוחת ערב עם חבר ולדבר לשון הרע על מישהו אחר
רובנו היינו קובעים שהאפשרות הראשונה, כלומר סטירת הלחי, היא האפשרות הגרועה יותר. עם זאת, פוסק דוד המלך שלשון הרע גרוע יותר כמעט מכל ביטוי ומעשה שלילי שנעשה.
מדוע?
הרב ינאי מסביר שהאדם שסטר לחברו יכול לעבור תהליך של תשובה, המאפשרת הסרה של התנהגות שלילית שהביא על עצמנו, כלומר, תהליך התשובה יכול להיעשות כמעט על כל מעשה שלילי שאנו מבצעים, חוץ מאשר על לשון הרע – שנמצא בקטגוריה נפרדת משל עצמו.
כך נסיר התנהגות שלילית שהבאנו על עצמנו (בתנאי שלא מדובר בלשון הרע).
הסרת השליליות היא תהליך המתבצע בשני שלבים:
הראשון – תיקון ממשי של המעשה על ידי הבעת סליחה וחרטה כלפי האדם לו סטרנו.
השני – תיקון רוחני שמטרתו להכניס מספיק אור לנשמתנו, כך שהשליליות שנוצרה כתוצאה מהמעשה השלילי תוסר.
לשון הרע וסיפור הנחש
היה זה הנחש, בסיפור הבריאה, שזרע את זרע הכאב והסבל בעולמנו, כאשר דיבר לשון הרע על הבורא באוזני חוה ובהמשך באוזני אדם בגן עדן, כמסופר בספר בראשית
כיוון שאדם וחווה הקשיבו לדברי הנחש, המייצג את הרע בעולמנו, הם נפלו מבחינה רוחנית. לכן, כאשר אנו מדברים באופן שלילי על אחרים ועל עצמנו אנו חוזרים להתחבר לנחש, לזרע של השליליות בעולמנו. מעשה זה מוסיף קליפה שלילית סביב נשמתנו המונעת מאור להגיע ולחדור אלינו, ולעזור לנו בעבודה הרוחנית.
אם נחזור לסיפור מהתלמוד – מה שהסוחר גילה לרב ינאי, וכעת גם לנו, הוא שהתנאי המוקדם לכל עבודה רוחנית שנעשה – בין אם להתנגד ולהמנע ממעשה שלילי או בין שנבצע מעשים חיוביים – הוא ראשית כל, להמנע מלשון הרע. אם נעסיק עצמנו בלשון הרע, נבנה קליפה סביב נשמתנו, ואזי כל האור שנמשוך כתוצאה מעבודתנו הרוחנית לא יצליח לחדור לתוכנו ולא יוכל לעזור לנו בתיקון שלנו.
לכן, בשבת הזו, שבת תזריע-מצורע, אנו מקבלים מחדש את המתנה של הערכת כוחן של המילים.
דרך החיבור שלנו לפרשות אלה, נוכל לבקש בהירות באשר לנפילה הרוחנית שעלולה להתחולל אם נכנע ללשון הרע. עלינו להבין שאין דבר גרוע יותר מלדבר לשון הרע.
הזוהר מסביר שהמילה "מצורע" או "צרעת", מתייחסת לרוב למחלה, אך בתרגום שלה לארמית היא כתובה "סֵגירוּ", מלשון סגור. פרשנות זו מצביעה על כך שפרשות תזריע-מצורע אינן מתרכזות בהכרח בהיבט הפיזי, כי אם במימד הרוחני שכולנו סובלים ממנו ברמה כזו או אחרת – האפשרות להיות סגורים וחסומים מפני האור.
הזוהר מסביר שהתורה משתמשת בשורש נ.ג.ע כרמז לשליליות, לצרעת, או ל"סגירו" – מצב בו אנו סגורים מפני האור של הבורא.
אין זה מקרי שבדיוק אותן שלוש אותיות מרכיבות את המילה "עֹנג".
שתי המילים – נגע – ניתוק מאור הבורא, ועֹנג – תענוג – שלובות זו בזו.
לכולנו מיועדת כמות מסוימת של אור שצריכה להגיע אלינו, ודרך המעשים שלנו, אנו מושכים מעטה של אור חיובי או של אור שלילי סביב נשמתנו.
כאשר אנו מדברים לשון הרע, אנו מושכים אנרגיה מבנק האור ומכניסים את האור לקליפה של נגע – ניתוק מאור הבורא. זהו עדיין אור, אך כעת הוא מכוסה בקליפה של חושך, מה שגורם לנו לכאב, משום שיכולנו להשתמש באור הזה בכיוון חיובי – לעזור לאדם אחר, לדוגמה. יכולנו לקחת אותה כמות אנרגיה ולהפוך אותה לקליפה של אור סביבנו אשר היתה מסבה ענג לנשמתנו.
ענג ונגע, אינן שתי מציאויות נפרדות, אלא הן תוצאות של המעשים שלנו.
האור שאנו מושכים מגיע מאותו בנק של אור, ללא קשר לאופי השימוש בו – שלילי למטרות לשון הרע, או חיובי במעשה של נתינה.
כל דבר ניזון מהאור שלנו, וכאשר אנו מושכים אור מבנק האור שלנו ומכסים אותו בשליליות, השליליות הזו מזינה את עצמה ובאה לידי ביטוי בדרכים שונות בחיינו.
ההיפך נכון גם הוא – כאשר אנו דבקים במעשים של נתינה, בוחרים להשתמש במילים חיוביות – בדיוק אותה כמות אור יורדת אלינו מבנק האור ומזינה בעונג ובחיוביות את חיינו.
הזוהר מסביר שכאב פיזי ורגשי מגיע ממקור אחד – נגע. זהו אור שאנו, דרך המילים והמעשים שלנו, כיסינו בקליפה של שליליות.
אני מקווה שכעת אנו מבינים שהשליליות העצומה שאנו מושכים כתוצאה מלשון הרע מגיעה מאותו מקור של אור שיכול להזין שליליות ונגע, או להזין חיוביות וענג בחיינו.
אופי האור שיזין אותנו, תלוי בנו במעשים ובמילים שלנו.
לסיכום: ענג-נגע
בשבת זו, שבת תזריע-מצורע, אנו מקבלים מתנה עצומה. מקבלים את היכולת לקחת את הקליפות השליליות שסביב האור שלנו, לפתוח אותן, ולא רק להסיר את השליליות, אלא גם להפיק יותר אור מתוכן.
ברכות ואור,
מיכאל ברג