מאת מיכאל ברג
בפרשה הזו מדובר על נזיר, אדם שנדר להיפרד מהגשמיות של העולם הזה במידה מסוימת לתקופה מוגדרת של זמן, כמו למשל לא לשתות יין או לא להסתפר. אם הוא נכשל, וזה התרחש בזמן שבית המקדש היה קיים, הוא היה חייב להביא “קרבן אשם” כדי לטהר את עצמו.
בתלמוד נאמר, בגמרא, שהיה כהן אחד ששמו שמעון הצדיק, המספר סיפור על נזיר אחד שהגיע אליו מהדרום. לנזיר הזה היו עיניים יפות ושער יפה. מכיוון שהנזירים אינם מסתפרים במהלך תקופת התנזרותם, אבל לאחר מכן הם חייבים להסתפר, שאל אותו שמעון הצדיק מדוע הוא נדר את הנדר אם לאחר מכן הוא יהיה חייב לגזור את שערו היפה.
הנזיר הזה, שהגיע מהדרום ולעולם לא אמר מה שמו, מספר לשמעון הצדיק: “הייתי רועה צאן של אבי, והלכתי להביא מים מהבאר. שם ראיתי את ההשתקפות שלי, ורק משום שראיתי כמה יפה אני,הרצון שלי לקבל לעצמי בלבד התחזק כל כך עד שהרגשתי שזה יהרוס אותי.” האדם הזה הרגיש התקשרות חזקה כל כך ליופי שלו באותו רגע עד שמשהו התרחש בתוכו כאשר ראה את השתקפותו במים, והוא הרגיש שאם לא יעשה משהו דרסטי, הוא ייפול לגמרי לרצון שלו לקבל לעצמו בלבד.לכן, כשהרגיש את הרגש הזה כשראה את השתקפותו במים, אמר האיש: “אמרתי לרצון שלי לקבל לעצמו בלבד: ‘כמה טיפשי מצדך להיצמד ליופי הזה. הוא לא שלך.’ ובאותו רגע, נשבעתי שאהיה נזיר ובסופו של דבר אגלח את ראשי.”
נחזור על הסיפור רק כדי לזכור את השתלשלותו. שמעון הצדיק פוגש אדם שהיה רועה אצל אביו,והוא מספר לו מדוע הפך לנזיר. כל הפרטים האלה חשובים, מפני שיש בהם סודות. הוא היה רועה של אביו ושל עירו, וכאשר הלך אל הבאר, ראה את השתקפות דמותו היפה במים והתחיל להזין את האגו שלו. הרצון שלו לקבל לעצמו בלבד התחיל להתעורר, והוא צעק על האגו שלו: “טיפש! אתה נקשר לדברים שאין להם שום המשכיות; בסופו של דבר ניאכל כולנו בתוך האדמה.” אבל זה לא היה מספיק. הוא הבין שהוא חייב לעשות משהו דרסטי. לכן החליט לגלח את ראשו ולסלק את כל היופי שהאגו שלו ניסה לומר לו שהוא שלו.
במקרה הזה, האדם מדבר על השיער שלו, אבל מדובר כאן על כל התקשרות שיש לכל אחת ואחד מאתנו, ובה מנסה האגו שלנו לעשות בדיוק אותו דבר, בין אם זו התקשרות לחכמה, לכסף, או לכל דבר אחר. הויכוח הזה, המלחמה הזו שמתרחשת בין האדם הזה ובין האגו שלו, הוא הקרב שמתחולל בכל אחת ואחד מאתנו.
אם כן, בואו ננסה להבין את הסיפור הזה. אם קראתם למשל את הפירוש של רש“י בגמרא ובתלמוד, הסיפור הזה נראה פשוט וברור מאוד. האדם ראה יופי גדול מאוד בשערו ופחד שיתקשר אליו יותר מדי, לכן החליט שיגלח אותו. אבל יש עוד מפרש שלוקח את הסיפור הזה למקום אחר לגמרי. הוא שואל מדוע נאמר שהאדם הגיע מהדרום? הוא מסביר שהדרום מייצג חכמה, בעוד הצפון מייצג כסף, ולכן, אנו מוצאים לעתים קרובות אנשים עשירים שאין בהם חכמה, ואלה שיש בהם חכמה אין להם עושר, מפני שקשה מאוד לשני הדברים האלה לדור בכפיפה אחת. לכן, נאמר שהוא בא מהדרום מפני שזה מייצג את העובדה שהוא היה איש חכם מאוד.
למרות שהאיש הזה היה חכם מאוד, הוא לא נעשה מורה או מלומד, מפני שלא רצה שהאגו שלו ישתלט עליו. היה לו איזה שהוא מושג על הסכנה שבתוך החכמה שלו, ולכן שמר על עבודתו כרועהאצל אביו. הוא אמר, “למרות שיש בי החכמה הזו, אשאר רועה אצל אבי.” אבל אז הוא ראה שיש לו לא רק חכמה, אלא גם יופי פיזי. האגו רצה להפריד אותו מהענווה ודחף אותו למטה אל האגו שלו עד שבסופו של דבר ישקיע בו את כל חייו, ונאמר שהאגו רצה להרוג אותו. מה פירוש להרוג אותו?המקובלים מלמדים שכאשר אדם נותן כבוד להוריו, הוא זוכה באריכות ימים.
אם כן, האדם הזה הרגיש שהאגו בא לומר לו: “מספיק הנמכת את עצמך בשביל אביך ואמך, עכשיו הגיע הזמן שהעולם יידע על גדולתך.” ובכך הבין האדם מיד שהדרך הזו תוביל אותו למוות, כלומר שכל הזכויות לאריכות ימים אותן בנה כשהפחית את האגו שלו ונתן את עצמו להוריו, כל זה ילך לאיבוד.
הקרב מתחולל כאן בתוך איש חכם מאוד, ומכיוון שהיה כל כך רוחני, החליט שיכפיף את עצמו לאביו, ולמרות שהיה חכם מאביו, לא יהיה ידוע בשל חכמתו. אבל אז כאשר ראה האגו שיש לו גם יופי פיזי, השיער שלו, הוא ניסה להתקיף אותו שוב, אומר לו להפסיק להכפיף את עצמו לאביו ולגלות את החכמה שלו לעולם, אבל הוא עונה לאגו: “לא אתן לך להרוג אותי.”
בהתבסס על הלימוד הזה, יש לקוות שנוכל באמת להתלהב מההזדמנויות שניתנות לנו להמעיט ולהכניע את האגו שלנו, כדי שנוכל לומר, “אני כל כך שמח/ה שזו הדרך שבה הנשמה שלי ממעיטה את האגו שלי, במקום להפך“. אם נוכל ליהנות מההפחתה הזו, ובוודאי ליהנות מהאור, אז שום דבר בחיים לא יוכל להרגיז או להעציב אותנו. זו אחת המתנות הגדולות שאנו מקבלים השבת הזו.
