לפעמים חלק מאתנו שהגיעו לרוחניות אומרים: "אני לא מבין. איך זה שאני "עוד לא שם"?" אנו חשים תסכול. אנו מרגישים מאחור כאשר היינו צריכים להיות 10 צעדים קדימה. אבל באמת, מי אמר שאנחנו אמורים להיות שם בכלל? אחד הדברים עליהם אנחנו צריכים לעבוד, אפילו כשנהיינו אנשים רוחניים, הוא לא לחפש את קיצור הדרך לגן עדן. דרך רוחנית לא תמיד הולכת ישר למעלה. המבחנים הרוחניים שעלינו לפגוש ולהתגבר על מנת לגדול יכולים להיות הרבה יותר קשים ומסובכים.
אף אחד לא נהפך לצדיק בין לילה. זוהי עבודה קשה, באמת, כי בלימודי הקבלה טמונה העבודה של הסתכלות פנימית אמתית. לעיתים תכופות, אנו אוהבים להפנות את האצבע אל מה שלא בסדר אצל עמיתנו, בני הזוג שלנו, או השכנים שלנו. אך מה שעלינו לזכור, הוא שכאשר אצבע אחת מופנית החוצה, ארבע אצבעות מופנות חזרה אלינו.
אחת הדרכים להאיץ את התהליך היא לחפש מה הן האמוציות השליליות שמבלבלות את חיינו. כמו שאמרתי פעמים רבות, מהו העונש לקנאה? יותר קנאה. קנאה היא מודעות של "לא משנה מה יש לי, לעולם לא אהיה שמח בחלקי". קנאה היא חוסר יכולת להעריך את מה שיש לנו. כל אמוציה שלילית כמו קנאה היא כמו סרטן. האמוציה השלילית בעצמה היא המחלה! אך אין מרפא חיצוני לרצון להרע או שנאה. דרוש שינוי פנימי. אם נוכל להבים את העיקרון הזה וניישם אותו כלפי כל סוג של אמוציה שלילית שאנחנו חווים, אז נוכל להתחיל לבנות את שלמות הרוחניות בתוכנו.
כל דבר שאנו חפצים בו בחיים, עלינו להתחיל איתו ברמת הזרע ולבנות עם כנות וחוזק מהשורש. אנו יכולים לגדל עץ מדהים ביופיו אם נזרע את הזרע הנכון. אנו נמצאים בזמן בו כולנו יכולים לעשות פעולה פנימית: ראשית, לקבוע מה הם הדברים שאנחנו צריכים לשנות; ואז, למשוך אנרגיה מבנק האנרגיה שלנו על מנת לבצע את השינוי. זה ידרוש הרבה מאוד חשבון נפש ותקשורת רוחנית. אך דרך החיפוש הזה אנו נזוז ונקבל הדרכה – לא מהמורה שעומד לפנינו ואומר לנו מה עלינו לעשות, אלא על מהאור שנקבל מהעבודה שנעשה והפעולה שנבצע לקראת בניית רוחניות עבורנו ועבור אחרים. האור, בוודאות, ייקח אותנו לאן שנרצה להגיע.