בסופו של כל יום, ממליצים המקובלים לסקור את היום ולסלוח לכל מי שפגע בך ולבקש סליחה מכל מי שפגעת בו. בדרך זו, אנו נימנע מללכת לישון כשיש בלבנו כעס, עצב, או כל רגש שלילי או לא טהור אחר. האנרגיות הללו יכולות לעכב את עלית הנשמה שלנו במשך השינה, זמן שבו אנו זוכים בחכמה רוחנית חשובה. בלילה, במהלך ההגיגים והחזיונות שלנו, מעודדים אותנו לזכור מה באמת חשוב בחיים. אנו זוכרים שהחיים אינם עוסקים רק בכמה צברנו או את מי ניצחנו, אלא כמה נתנו ואת מי אהבנו. לפני שאנו סוגרים את עינינו בלילה, אנו זוכרים את מטרתנו בחיים. אנו מתמקדים מחדש ויש לקוות ששמים את עצמנו שוב בדרך הרוחנית. במדיטציות שלנו אנו שואלים את עצמנו: “אם זה היה היום האחרון בחיי, האם הייתי מרגיש/ה שלווה? האם הייתי מרגיש/ה מאושר/ת?” השבוע, אנו מתכוננים למה שנחשב ל”ערב של השנה”. אנו מתקרבים לחודש האחרון שבשנה ולסיומו של גלגל המזלות. אנו מגיעים אל “שבת שקלים”. השבת הזו תמיד קודמת לחודש האחרון של לוח השנה הקבלי. זה עבורנו זמן בו יש להתבונן אחור, לא רק אל היום שחלף, אלא אל כל השנה, להתבונן ולבדוק איפה השקענו את האנרגיה שלנו, את מי אהבנו, ואת מי היה קשה לנו לאהוב. אנו זוכרים את מטרתנו הרוחנית ואת מה שלבנו ונשמתנו רוצים באמת. השבוע הזה, ניתנת לנו ההזדמנות לייסד מחדש את דרכנו ולהתחייב מחדש לעקוב אחר קולנו הפנימי. היקום מעניק לנו השבוע הזה לוח חלק, מכין אותנו ל”יום חדש” ולמחזור אסטרולוגי חדש שלפנינו.
המדריכה שלנו השבוע הזה היא פרשת “ויקהל”. זו למעשה חזרה של שתי פרשות קודמות, אבל זה רק ברובד השטחי. מה שיש לנו בעצם בפרשת “ויקהל” זו הזדמנות לחדש ולזכור את התהליך הרוחני שלנו. שבת “שקלים” מכינה אותנו להיכנס לחודש האחרון של השנה, אדר ב’, שאחריו אנו מתחילים מחזור אסטרולוגי חדש, המתחיל שוב בחודש טלה. זה זמן לאמץ אל לבנו שוב את החיים, מכיוון שעוד מעט נתחיל שוב מחדש את מחזור השנה. הגענו לסוף השנה ואנו שואלים את עצמנו: “האם אני עדיין במסע הרוחני שלי? האם אני עוקב/ת אחר האמת הפנימית שלי?” פרשת “ויקהל” באה לעורר אותנו לחלומות, לרצונות ולמטרת חיינו. הפרשה מונה את התרומות שנתנו בני ישראל לבניית המשכן. באופן מטפיזי, מדובר כאן על בניית הכלים הרוחניים הפנימיים שלנו, ועל המאמץ והתרומה שלנו לתהליך הזה. אנו קוראים בפעם השנייה על בניית המשכן, אבל הפעם הזו, בלי התרומות של אלה שיצרו את עגל הזהב, התחליף של משה. קודם לכן, כמה מבני ישראל יצרו את עגל הזהב כדי להחליף את משה כאשר חשבו שהוא זנח אותם. בפרשת “ויקהל”, אנו בונים מחדש את המשכן כדי לשכן בו את אנרגית הבורא ולבנות את הכלי הרוחני שלנו, אבל בלי השליליות של עגל הזהב. אנו מבורכים בהזדמנות להמשיך בעלייתנו הרוחנית, אבל הפעם עם מודעות חדשה ומשופרת. השבוע, אנו יכולים לבנות ולבסס מחדש את מטרותינו, להרחיק את עצמנו מאנרגיות ומהסחות דעת שליליות. ניתנת לנו המתנה הגדולה להתחיל מחדש, אלא שהפעם יש לנו יותר מיקוד ויותר טהרה עבור התהליך והשנה הבאה. “ויקהל” בונה ומבססת את מטרותינו ואת חלומותינו, אבל עם מודעות טהורה יותר. אנו מגיעים לסוף השנה, מוכנים לנוע קדימה, מבינים טוב יותר את קריאת לבנו. בחזרה על בניית המשכן, אנו מסוגלים לזכור ולכבד כל אחת מהאמיתות האישיות שלנו.
באנו לעולם היפה הזה כדי לגלות את ניצוץ הבורא שבתוכנו. העבודה הקדושה שלנו היא לבנות את המקדש הפנימי שלנו, כדי לשכן בו את אור הבורא. אנו עלי אדמות כדי ליצור חיים שמגלים ומבטאים את נשמתנו, ועבור כל אחת ואחד מאתנו זה נראה אחרת. כל אחת מהנשמות שלנו מתבטאת ומתגלה בדרך מיוחדת ויפה משלה. אבל לעתים קרובות מטרת חיינו יכולה להישכח או להיסחף ולטבוע בתוך פחדינו. השבוע הזה, ניתנת לנו מחדש המתנה הגדולה של התחלה מחודשת וזכירת קריאת הנשמה שלנו. אנו מסוגלים להיטהר ולהתנקות מהשליליות, החרדות, הספקות והפחדים אותם מייצגים אלה שבנו את עגל הזהב. אנו חופשיים יותר בתהליך שלנו לקראת איחוד עם הבורא ומילוי קריאת נשמתנו בגלגול הזה. אנו מגיעים אל החודש האחרון של השנה, וכמו בסוף כל יום, אנו משתחררים מכל מה שעלול למנוע מאתנו להתעלות ולהרגיש את התלהבות ההזדמנות השוכנת לפנינו. כפי שאמר פעם קארל יונג: “אדם זקן אשר אינו יכול להיפרד מהחיים נראה חלוש וחולנו כמו איש צעיר שאינו מסוגל לאמץ אותם.”
השבוע, במדיטציות שלכם, קדמו את החיים מחודשים, מטוהרים, וחסרי פחד. אתם מוכנים לאמץ את לחישות לבכם. מחר יום חדש, ואתם משחררים את העבר שלכם. אתם עומדים בפני שנה אסטרולוגית חדשה, מוכנים לחדש את עצמכם לנתיב הרוחני, מתוך ידיעה שזוהי הדרך לשמחה ולמילוי הגדולים ביותר שלכם. אתם זוכרים מה גורם לכם אושר. אתם זוכרים מה מביא לכם שמחה. אתם זוכרים את מי אתם אוהבים. הכוחות שעצרו בעדכם בעבר לא קיימים עוד. אתם מתחייבים להתחיל בדרך החיים, שוב, מתוך אמונה, ביטחון וודאות. בעבר, אולי השתקתם את לבכם, אבל לא עוד. אתם מוכנים לאהוב ולתת. אתם מוכנים להראות את הכבוד האנושי שהעולם הזה זקוק לו כל כך. אתם מוכנים לזכור את האמת שלכם, שאינה מושפעת מדעותיהם של אחרים. אתם מוכנים להתחיל, שוב.
