אחד המועדים המשמעותיים ביותר החלים במהלך חודש סיוון הוא ליל שבועות, במהלכו נהוג לבצע את התיקון המסורתי.
האר"י מצטט מן הזוהר ואומר:
"ודע כי כל מי שלא ישן בלילה הזה (ליל שבועות) כלל, אפילו רגע אחד, ועוסק בתורה כל הלילה, מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה זו".
למרות שכל אדם מסיים את חייו ביום זה או אחר, ולמרות שאיש אינו יודע מה תהיה תוחלת חייו (ומכאן שכל אדם עלול לעזוב את העולם בכל רגע), בכל זאת מצטט האר"י קטע מדהים מן הזוהר, המבטיח לנו שאם נקפיד על תקשורת רוחנית מסוימת בליל שבועות, לא יאונה לנו כל נזק ולא ניאלץ לעזוב את העולם, לפחות עד לסופה של אותה שנה.
כלומר: בליל שבועות ניתן להתחבר לכוח של "בילע המוות לנצח".
המשמעות העצומה הגלומה בדברי האר"י היא שבליל שבועות ניתן להתחבר לכוח של "בילע המוות לנצח", בהיקף המספיק לפחות לארבעה חודשים.
למעשה, מובטחים לנו כאן ארבעה חודשים נטולי כאוס!
אין דבר בעולם, זולת הידע של הקבלה, המסוגל לספק לנו הבטחה כזו.
הזוהר אינו פונה רק לחולים סופניים, השמחים לזכות בעוד ארבעה חודשי חיים, אלא פונה לכולנו ומציע טכניקה באמצעותה נוכל להשיג שליטה בגורלנו ובחיינו.
כדי להיטיב להבין את הקשר שבין שבועות לבין חודש סיוון, ניתן להסתמך על הנהוג בליל הושענא רבה, החותם את חג הסוכות.
עם תום חג הסוכות, לאחר חצות הלילה, אנו יוצאים לבדיקת הצל לאור הלבנה. בדיקה זו מסייעת להבין האם זכינו למנת חיים המספיקה לשנה שלמה.
כיצד פועלת השיטה?
כיוון שאור הלבנה המוטל בלילה הספציפי הזה שונה מכל מקור אור אחר, בכל זמן אחר, הרי שהצל שנחזה בו בלילה הזה, יהיה שונה מכל צל אחר שיהיה מנת חלקנו בכל נקודת זמן אחרת בחיים.
מהו אותו צל שאנו רואים?
מדובר, למעשה, ב"צל רוחני" המעיד על צפיפות אנרגיית החיים בכל תא בגופנו. כמו צילום רנטגן – צל מיוחד זה מגלה פגמים פנימיים בגוף, וביכולתו לגלות לנו גם עתידות.
שמו של הצל הרוחני הזה הוא "צלם", במובן של תבנית, דמות. כמצוין בספר בראשית, האדם נברא בתבנית ובדמות הבורא, כעין תעתיק הנאמן למקור.
האם מתוך כך ניתן להבין שלבורא יש לפחות 7 מיליארד דמויות ותבניות, כמניין האנשים החיים בעולם.
מסקנה מוזרה זו מתקבלת על הדעת רק אם מניחים שניתן לקרוא את התורה כפשוטה ולזכות במסר משמעותי. אלא שתנוח דעתכם. רבי שמעון גילה כבר לפני 2,000 שנה שהתורה אינה אלא צופן שיש לפענח כדי לגלות את האמת.
מודעות הצלם – "אחד למען כולם וכולם למען כל אחד"
מהו הצלם?
הצלם הוא לא צורה גשמית כלשהי. הצלם הוא מצב תודעתי.
הצלם משקף את רמת המודעות שלנו לאחדות ולהרמוניה עם השונה מאיתנו. ממש כמו רמת המודעות הפיזיולוגית והפסיכולוגית הנדרשת כדי לתאם בין כל הפעילויות והמצבים המתרחשים בגוף (בחומר) בכל רגע נתון, כך נדרשת לבני האדם מודעות רוחנית שתפקידה לתאם ולגשר בין בני האנוש בכל העולם.
מבחינה גופנית, אם האדם נפצע באצבעו, למשל, מייד מתגייס כל הגוף למשימת התיקון והריפוי של הפצע. תשומת הלב, תנוחת הגוף, רמת הפעילות, הדופק ולחץ הדם, קצב הנשימה, רמת חילוף החומרים במערכת העיכול, ספיקת החמצן לאזור הפגוע – תפקודם והתגייסותם של כל אלה מעידים על כך שכל תא בגוף מושפע מהאירוע הטראומטי וכי כולם מגויסים למאמץ המלחמתי.
הצלם, האחדות והאינסוף
האיחוד, ההתגייסות, השיתוף – זהו המצב הרצוי גם כאשר מדברים על "צלם האדם".
סיסמת הצלם דומה לסיסמת שלושת המוסקטרים: "אחד למען כולם וכולם למען כל אחד".
לכן, על פי מודעות הצלם, ניתן להבין שכל בני האדם בעולם מאוחדים ברמה הרוחנית, בקוונטום (ביסוד); ובהיבט זה – כולם נבראו בצלם אלוקים.
ברמת האיחוד הרוחני בין בני האדם, מונחת בפנינו משימה משותפת: לגלות את אור הבורא בכל רחבי היקום – וזהו התיקון.
כדי לעמוד במשימתנו זו – גמר התיקון, גאולת העולם והשלמת מלאכה הבריאה יחד עם הבורא – על כל בני האדם להיות ערבים זה לזה.
כשם שאף תא בגוף לא ינוח עד אשר לא יגליד הפצע, כך מודעות הצלם מכפיפה את הזהות הפרטית ואת האינטרס הפרטי אל הצורך המשותף, הקולקטיבי. במצב זה, הזהות הפרטית של כל תא מקבלת רק משמעות חיובית: לכל תא יש כישורים מיוחדים שיכולים לסייע בהגשמת המשימה הכללית – הבראת המקום הפגוע. התא אינו מוציא את עצמו מכלל הגוף, אלא תורם ככל יכולתו האישית לרווחת הגוף כולו. כל תא כאילו "שוכח" מעצמו, ושוקע כולו בדאגה ל"זולתו" – לתא הפגוע.
מודעות זו של אחדות טוטאלית היא התעתיק של מהות הבורא, כי רק בבורא, אור האינסוף, אין פיצול כלל.
מגבלות השכל האנושי אינן מאפשרות לנו להבין עד תום את המשמעות של "אחדות הבורא". ניתן להשוות זאת לעובדה שאיננו יכולים לחשב בראש חישובים מתמטיים מסובכים, שמחשב מבצע בשבריר שנייה. אך אם נתייחס לדימוי של גוף האדם, די בו כדי להמחיש לנו משהו ממשמעות האחדות חובקת-כל הקיימת בבורא.
אף שקיים בגוף מגוון עצום של רקמות, תאים ואברונים, טמון בתוכו כוח המאחד את סך חלקיו ומתאם בהרמוניה את כל פעולותיהם. כוח זה הוא הצלם. חבלה בפעולת הצלם מתבטאת ביציאה מאיזון, היינו במחלה: פיזית, נפשית, או רוחנית. בכל מקרה, מדובר בחסימה ובהפרעה לצלם לפעול את פעולתו – הפרעה המונעת מכוח האור לזרום בחופשיות בגוף ולהתגלות באמצעותו בעולם.
הפרעה לצלם יכולה להתבטא גם מחוץ לגוף האדם, ביחסיו עם העולם הסובב אותו. במקרה כזה תורגש האטה בעסקים, פגיעה ביחסי האנוש בחוג המשפחה או עם החברים וכדומה. בכל המקרים תגבר אשליית הבדלנות על האמת המשותפת, ובהתאם לחומרת ההפרעה, יתנתק האדם מהחיים: בעסק, בחברה, במשפחה ובתוך גופו, נפשו ורוחו.
צלם אלוקים הוא כוח החיים
כעת נחזור אל דברי האר"י בהקשר של התיקון, חג השבועות ומזל תאומים, שהובאו בפתיחה.
לפי האר"י, המסר של מזל תאומים בכלל ושל חג השבועות בפרט, מתמקד בתכלית אחת: בחיבור לצלם, לאותה מודעות גבוהה של שיתוף ואחדות שיש שיתקיימו בין כל בני האדם. אגב, "מודעות הצלם" גבוהה אף יותר מהרעיון של חיי נצח.
"מודעות הצלם" הוא כאמור כוח הבורא, המסוגל לתאם בהרמוניה ולאחד בין כל שני ברואים שונים ביקום, בכל רמה ובכל היבט.
הכרת הכוח הזה ושימוש מושכל בו בחיי היומיום של כל אדם בכל מקום בעולם, יסייעו לשפר באורח משמעותי את איכות החיים של כל הברואים, בכל רחבי היקום.
שיפור כזה ושינוי הגורל לטובה, הם היעדים המעשיים שהקבלה מציבה בפנינו.
איך משיגים את היעדים הללו? על ידי לימוד של חוכמת הקבלה, הפנמה של הרעיונות העומדים בבסיסה והפיכתם לכלים בהם נעשה שימוש יומיומי.
החיים לאורה של חוכמת הקבלה והשימוש בכלים שהיא מעניקה לנו יסייעו לנו להשיג את היעד – שליטה בגורל, במידה המאפשרת גמר התיקון והשלמת תכלית הבריאה בשיתוף מלא עם הבורא.
שימו לב, לא רק את גורלנו אנו רוצים לשפר, ולא רק את גורל האנושות: אנו חותרים לשליטה בגורל היקום כולו. אנו שואפים למימוש רוחני וגשמי מלא של תורת השדה המאוחד, עד לרמה שבה נתאחד עם הבורא – זו משמעות כוח הצלם.
הדת אומרת: התפלל לבורא בעת צרה.
הצלם אומר: אתה הבורא. כוח הבורא נמצא בתוכך. תן לו לזרום דרכך והנס יקרה מיד.
צלם אלוקים הוא כוח החיים המפעם בתוכנו פנימה, בכל אחד מאתנו, מחייה ומקיים אותנו.
לכן, כל מי שמחפש את אלוקים מחוצה לו – בכל שיטה רוחנית, בכל זרם, עדה או דת – טועה.
מדוע אנו טועים? כיוון שהשכל מטעה אותנו לחשוב שכל אחד מאתנו שונה ונבדל מהותית מזולתו.
הנבדלות זו אשליה שנטע בנו השטן, והיא מאפיינת את כל מי שדורש: "הראה לי ורק אז אאמין".
מטרת העיסוק בקבלה היא להסיר מאיתנו את השפעתו המבדלת של השטן, להחזיר אותנו למקור הבריאה ולחבר אותנו אל כוח הצלם המפעם בתוכנו ומחייה אותנו.
הדרך להתחבר לכוח הצלם המפעם בנו אינה עוברת דרך השכל. היא למעשה הפוכה לו. היא אומרת: "האמינו, ואז תראו".
לא רק אנשים "רוחניים" הפנימו את תודעת האחדות. מסתבר שגם פיזיקאים מאשרים את רעיון השדה המאוחד, וזאת למרות שאין דרך הגיונית להסביר כיצד יכול רעיון האחדות להתממש במציאות הכוללת מגוון אדיר של בריות שונות ומשונות, דוממות, צומחות, חיות ומדברות.
האם הפיסיקאים פשוט יצאו מדעתם? ועל סמך מה אנחנו, שלא נשענים על נוסחאות מתמטיות מסובכות, טוענים שיש ביקום אחדות?
הבסיס לדרך החשיבה הזו מצוי בתורת ישראל, את צפונותיה פענחנו בעזרת רבי שמעון בר יוחאי והאר"י הקדוש, שלימדו אותנו וגילו לנו את צפונות היקום ואת סודות העולמות העליונים שמעל ומעבר לתחום השגת השכל האנושי והחושים הגשמיים.
חודש סיוון – ביטול המפריד וראיית המשותף
בחודש סיוון אנו זוכים לתמיכה קוסמית נוספת לחיזוק מודעות הצלם בתוכנו, מכוכב החודש מרקורי, הנודע בשמו העברי "כוכב". השם העברי הכללי שניתן למרקורי נועד לסמל שכוכב זה מזדהה עם כל הכוכבים ביקום ומצוי באחדות עם מהותם הפנימית.
המודעות הקורנת מכוכב (כלומר ממרקורי) היא מודעות הצלם, המאחדת אותנו עם הבורא ועם כל הברואים, בבחינת "הזולת הוא אני".
תכונה זו של ביטול המפריד וראיית המשותף והמאחד אינה הופכת את "כוכב" ואת מזל תאומים לטובים יותר או פחות מכוכבים ומזלות אחרים; אלא שהיא מתעלת עבורנו את תבונת האנרגיה המחשבתית המתאימה ביותר כדי לבנות את הכלי הרוחני ואת ההתייחסות האידיאליים לצורך התחברות למודעות של מתן תורה ושל "בילע המוות לנצח", המשודרת ברחבי היקום בשבועות, כל שנה ביום ו' בניסן.
בעזרת התייחסות זו אין צורך לפנות לבורא בבקשות לעזרה, אלא פשוט ניתן להתאחד עם הבורא. ברגע שאנו הבורא, יש באפשרותנו לחולל עבור עצמנו כל נס כפי הצורך.
התחברנו אל המהות המאחדת, עלינו אל מדרגת מחוללי הניסים עבור עצמנו, ומה עוד נותר לנו לעשות בארצות החיים? נותר לנו רק עוד מבחן אחד: מבחן הוודאות.
בכל יום ינסה אותנו השטן במבחנים שונים ומשונים, יציב בפנינו אתגרים מתוכננים ובלתי מתוכננים, ויספק לנו הזדמנויות להתרגז, להתייאש, לראות את המפריד; או, לחליפין, להתעלות על כל האשליות, להמשיך לבטוח באור, להיות באחדות עם הבורא ולחולל את הפתרונות לכל העיכובים.
הבורא מצליח לחולל נסים – כי הבורא בוודאות מוחלטת לגבי כוח האור.
הצלם מצליח לתאם את כל מיליוני הפעילויות בגוף – כי הצלם מצוי אף הוא בוודאות מוחלטת לגבי כוח האור.
המבחן שלנו הוא להיות באחדות גם עם השכן הלא נחמד, גם עם הפקיד במס הכנסה, גם עם מנהל סניף הבנק שלא כיבד המחאה שרשמנו, גם עם המעסיק הקפדן וחסר ההתחשבות, וכו'.
רק מי שמצליח להתגבר על כל המבחנים הללו זוכה לראות את גילוי האור בכל מקום ובכל זמן בחייו.
ואיך בא הדבר לידי ביטוי בחיי היומיום?
הקבלה מלמדת שלא הבורא בקע את ים סוף, אלא האנשים הם שעשו זאת, על ידי חיבור למודעות הנכונה, על ידי שימוש בע"ב שמות ובכוח האור של הבורא שהוזרם לעולם דרכם.
באותו אופן, אנחנו יכולים לפקוד על מחלה להסתלק מגופנו, כיוון שהגוף שלנו הוא הטריטוריה שלנו. מידת הצלחתנו תלויה במידת הוודאות שלנו באור.
ו' בסיוון, חג השבועות, חג מתן תורה, מאפשר לנו, בעזרת התיקון, להתחבר לעומק המודעות של האחדות והוודאות, ולגלות את כל רובדי המציאות, על ידי פענוח הצופן המצוי בתורה. סיפורי התורה הם רק הגוף, הלבוש החיצוני, האשלייתי, של המסר האלוקי. לימוד הקבלה בחיי היומיום חודר דרך הכסות החיצונית ומאפשר לנו להתחבר אל האור ולגלות את המציאות האמיתית והשלמה.
על הר סיני קיבלו בני כל העמים את התורה ואת עשר הדברות, אך כל עם קיבל אותם בלשונו. רק עם ישראל קיבל את התורה בעברית, באמצעות אותיות החודש: ר' + ז', שהן ערוצי התקשורת המחברים אותנו לאור הבורא המצוי בפנימיות התורה.
אומות העולם קיבלו את המסר באופן מוחלש, דרך המססננים (הפילטרים) של עולם האשליה המובנים בלשונותיהם השונות. למעשה, הם היו "מוגנים" מפני עודף האור על-ידי המססננים הרגילים: מודעות ארצית, רצון סופי ומוגבל ושפות שאינן עברית. זו הסיבה לכך שהיו למעשה מבודדים במידה רבה מן האור, ולכן גם לא היה צורך לכפות עליהם הר כגיגית כתנאי להמשך קיומם בעת ההתגלות.
אותיות החודש מצטרפות למלה העברית רז שפירושה סוד, וערכן הגימטרי שווה למלה אור. המסר פשוט: סוד החיים טמון בקשר עם האור. סוד ההצלחה בעולם הוא היכולת להתחבר לכוח האור של הבורא ולהזרימו דרכנו. רק בחודש שבו שוררת מודעות זו ביקום, ניתן לגלות את התורה.
