"סוד האושר הוא חופש. סוד החופש הוא אומץ" / תוקידידס, היסטוריון יווני
כמה פעמים אתם מציצים ברשימת המטלות שלכם?
התוכניות שאנחנו כותבים לעצמנו – ברמה היומית, השבועית, החודשית, השנתית – נועדו לספק לנו דבר אחד: תחושת שליטה על דברים שבעצם אין לנו כלל שליטה עליהם.
מדוע אנחנו נזקקים לתחושת השליטה המדומה הזו? כיוון שהיא מרגיעה אותנו כאשר אנו חוששים מפני כישלון או מפני חוסר הצלחה. היא מעניקה לנו את האשליה שאנחנו הם אלה שמנווטים את ספינת חיינו.
אבל מה אם אומר לכם שבעצם ה"תוכניות" שלכם הן אלה שמונעות מכם להתקדם, והן אלה שיוצרות בעולמכם תקיעות?
איך זה יכול להיות?
פשוט מאוד: אנחנו מתכננים תוכניות, אנחנו רושמים אותן ביומן ואז אנחנו מרגישים צורך עז לדבוק בהן, לבצע אותן ולעמוד בהן. הן מחייבות אותנו ממש כמו חוזה. אנחנו אובססיביים ונלחצים כדי לקיים אותן. אנחנו מנסים להרגיע את עצמנו בכך שאנחנו בעצם "דבקים בתוכנית" כשלמעשה "התוכנית" אליה נדבקנו מזיקה יותר מאשר מיטיבה.
תוכניות הן בסופו של דבר לא יותר מאשר ניחושים, נבואות לא מדויקות שמקשות עלינו להתמודד עם מצבים מאתגרים שמגיעים לחיינו, או שמונעות מאיתנו לאלתר וליצור אסטרטגיות חדשות.
לפני התייחסו לכך Jason Fried & David Heinemeier Hansson , מחבריו של רב המכר Rework (רשימת רבי המכר של הניו-יורק טיימס) שאמרו "תוכניות מאפשרות לעבר להניע את העתיד. הן שמות מסכים על עיניכם".
איני אומרת שאנחנו לא צריכים להציב לעצמנו מטרות בחיים. נהפוכו – אנחנו בהחלט צריכים לשאוף למשהו. אבל עלינו לאפשר לתהליך להיות מה שהוא כדי שיצליח לקחת אותנו לאן שאנחנו צריכים להגיע.
כאשר אנחנו מוגבלים על-ידי תוכניות שאנחנו "חושבים שצריך לדבוק בהן" כדי להגיע לאן שאנחנו "רוצים להגיע", אנחנו בעיקר מרגישים מעמסה.
זה הזמן לשחרר את דפוס החשיבה ולהרגיש חופשי לזרום. בטחו בתהליך, בגלל שהתהליך בסופו של דבר הוא המטרה שלנו.
כדי להבין זאת, נשתמש באנלוגיה פשוטה, כמו שגרה של עבודה בחדר הכושר. הרי בחדר הכושר לא ממשיכים לעשות שוב ושוב את אותם התרגילים. כדי להשיג את המטרות החדשות צריך לפעול בדרכים חדשות. מה שהיה נכון לתחילת הדרך כבר לא נכון לעכשיו.
מכאן אנחנו מבינים ששינוי הוא הכרחי. אנחנו לא יכולים כל הזמן לדבוק בדבר אחד; החיים משתנים כל הזמן ואנחנו חלק מהתהליך הזה – גם אנחנו צריכים את הגמישות והחופש להשתנות. כאשר המטרות שונות והיעדים שונים יש לעשות דברים אחרים / חדשים כדי להגיע אליהם.
נמשיך את האנלוגיה לעולם הספורט אולם נהיה ספציפיים יותר:
נניח שהספורט הקבוע שלכם הוא ריצה. הספורט הזה הפך להיות היבט ספציפי מאוד שמגדיר אתכם. כמו הזהות שלכם. אבל יום אחד אתם מגלים שלא טוב לכם יותר לרוץ. שזה לא ממלא אתכם במפנים כמו בעבר. הריצה גם לא גורמת לכם להיות רזים יותר או להשיג כושר גופני טוב יותר. אבל מה לעשות? הרי זו ההגדרה העצמית שלכם. אתם רצים. אתם מרגישים תקועים.
דוגמה נוספת: יתכן ואתם צמחונים, ובמשך העשור האחרון, גם משיקולי בריאות, בחרתם להוציא בשר מהתפריט שלכם. כעת אתם רוצים להחזיר את הבשר לתפריט שלכם, אבל קשה לכם. הרי כל כך הרבה זמן אתם מוגדרים צמחונים. ומה יחשבו הסובבים אתכם על הבחירה התזונתית המחודשת שלכם? הרי אתם נחשבים כאנשים המודעים לבריאותם? מה יגידו עליכם? שוב, הבחירות שלכם מגדירות אתכם ומגבילות אתכם.
דוגמה נוספת: נניח שיש לכם תוכנית עסקית לעשר שנים; יש לכם מטרה מדויקת ואמצעים להשיג אותה, על ידי תוכנית מחושבת ומתוכננת. אבל יום אחד, ארבע שנים לאחר שיצאתם לדרך, נקרית בדרככם הזדמנות שונה ונפלאה. אבל היא לא חלק מהתוכנית המקורית שלכם. אתם פוחדים לסטות מהתוכנית המקורית. אתם מרגישים כבולים.
תוכניות הן שמיכות-בטחון מזוייפת, שאינן מאפשרות לנו לשבור את החוקים שאנחנו יוצרים לעצמנו. אין לנו מרחב לזוז בתוכן, אין לנו יכולת להשיג חופש או זרימה. אנחנו חונקים את התהליך כדי לעמוד בציפיות שלנו מעצמנו ובסופו של דבר אנחנו מתפשרים על המטרות האמיתיות שלנו.
שיעור מעניין ועמוק מדבר בדיוק על המצב הזה. אנסה לפשט ולהסביר אותו ככל הניתן:
המקובל הרב אשלג אמר פעם שגילוי של אור שונה מאוד מקבלה של אור. זה נשמע מסובך אבל זה כמעט כמו להגיד שלתת עצה זה הרבה יותר קל מלקבל עצה.
בפני כולנו עומדות מחויבויות שמונעות מאיתנו לממש את הפוטנציאל שנועד להביא אותנו להשגת המטרה האמיתית שלנו.
כל אחד מגלה כמות מסוימת של אור בחייו, באמצעים שונים העומדים לרשותו, כמו פעולות חיוביות של נתינה, אהבה ומודעות, אולם לא בהכרח שנקבל את אותו האור. האמת הקשה היא שרוב הזמן אנחנו מגלים כמות אדירה של אור, הרבה יותר מאשר אנחנו מקבלים – איך זה יתכן?
כדי לקבל את האור – ברכות, טוב, שמחה ואושר – אנחנו צריכים להיות חופשיים מהעולם, חופשיים מהאילוצים שקבענו לעצמנו. האילוצים שנדמה לנו שהם חיוניים כל כך אבל הם בעצם אינם חיוניים כלל.
הרי העולם בו אנו חיים, מה שאנחנו רואים וחווים הוא בעצם אשליה. הוא נראה אמיתי מאוד, אבל בפועל יש כוחות חזקים בהרבה ממנו שמניעים את העולם שלנו. למעשה אנחנו נמצאים בסינכרון רק עם אחוז אחד מהכוחות הללו. זה מה שהמקובלים מתכוונים אליו כאשר הם אומרים שבעולם יש 99% לעומת 1%. כלומר, האחוז ה-1 הבודד מייצג את כל הדברים הפיזיים בעולם שלנו, ולמרות זאת אנחנו מאוד צמודים ל-1 הזה, ויחד עם זאת אסור לנו לשכוח שיש עוד 99% מהעולם שאין לנו יכולת לחוות כיוון שאנחנו מוגבלים על ידי חמשת החושים שלנו, שאינם יכולים לתפוס חלק זה.
לכן, אם נחזור לדברי הרב אשלג, הרי שכמות האור שאנחנו יכולים לקבל תלוי במידת היכולת שלנו להשתחרר מהיבט הפיזי, שהוא ההיבט שאנחנו חושבים בטעות שעלינו להיצמד אליו. רק כאשר נשחרר את האחוז הזה ונתחבר ל-99 האחוזים שמעבר, למה שאי אפשר לראותו, לשמעו, לגעת בו – עולם שהוא מעבר לתפישה שלנו – נזכה בעמות האור שאנו ראויים לה. עלינו לבטוח בחיבור הזה, ולהיות פתוחים לשינויים ולכיוונים הבלתי צפויים אליהם החיים לוקחים אותנו. הרי התוכניות המובנות שלנו מגיעות אר מהמודעות המוגבלת שלנו, אבל הבלתי נודע מגיע מהמעבר – מהיקום, מהבורא, מהאור.
או במילים אחרות: תכננו פחות תוכניות ותנו לעולם להפתיע אתכם. זכרו שתוכניות נועדו כדי שישברו אותן וכי פחות תוכניות מובילות לתכנון טוב יותר.
אז האם לא להשקיע אנרגיה במה שאני רוצה להשיג?
ודאי שיש להשקיע אנרגיה במה שאני רוצה להשיג, אולם יחד עם זאת יש להיות פתוחים לשינויים ולהפתעות. דעו מה הכיוון שאתם רוצים ללכת אליו אבל שימו לב גם לדברים החדשים והמפתים שתראו במהלך הדרך. שימו לב שגם כשאתם נמצאים בעיצומה של הדרך שטוויתם עבור עצמכם, עדיין נגלים אליכם כיוונים חדשים. אל תפחדו לסטות מהדרך ולחקור אותם. אל תגבילו את עצמכם על ידי ההגדרות שהגדרתם לעצמכם מראש. היפטרו ממערכת האמונות המגבילות, השגרה המוכרת, ואורחות החיים הישנים שלא משרתים אתכם יותר ולכו בדרכים חדשות. כאשר תשתחררו מהתוכניות ומהתפקידים האוטומטיים המחזיקים אתכם נעולים בתוך זהות מוכרת, תאפשרו לכל הברכות שבחיים לחדור דרככם. זה הרגע בו תוכלו לקבל עצה ולא רק לתת אותה.
זכרו תמיד שיש לנו את הפוטנציאל לגלות אור אין סופי. אז תארו לעצמכם כמה אור נוכל לקבל אם נשחרר את הציפיות, את הדאגות, את החששות ואת התוכניות שלנו.
החיים הם לא התוויה נוקשה של הליכה לפי החוקים והחובה לעשות מה שצריך. הרגישו חופשי לסטות מהסלול, שכן אין פירוש הדבר שסטיתם מהמטרה, אלא שאתם פתוחים לכל מה שיביא אתכם לשם.
כאשר תיפתחו לסוגים שונים של אפשרויות, ולא תיצמדו לדבר אחד, אז תקבלו את האור.
לכן, זה הזמן לשחרר את התוכניות שלכם. היצמדות אליהן רק מפרידה אתכם מאפשרויות אחרות. ככל שתתקבעו על התוכניות, יהיה בחייכם פחות מקום לניסים לא מתוכננים ולא צפויים!
יומן מסע:
אל תכתבו כלום!
ניטשו את התוכניות, נתקו עצמכם מהרגל זה, וראו לאן הדרך לוקחת אתכם.