פרשת שמות מתחילה במלים "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב, איש וביתו באו", ואז באים שמות 12 הבנים של יעקב שירדו למצרים.
בתורה אין בדרך כלל חזרה על משהו שכבר נאמר או התגלה. כמו כן, התורה כמעט תמיד מסופרת בסדר כרונולוגי. עם זאת, פרשת השבוע הזה היא שונה. הסיפור של יעקב ושנים עשר בניו ועוד 69 בני משפחתו כבר סופר קודם לכן, לפני סוף ספר בראשית. בנוסף, הסיפור שאנו קוראים בתחילת פרשת השבוע הזה התרחש שנים רבות מאוד לפני פרשת השבוע שעבר, פרשת ויחי, המספרת על פטירת יעקב, 12 השבטים ויוסף.
אם כן, מדוע יש חזרה, גם בתחילת פרשת שמות, ומדוע אין כאן סדר כרונולוגי? איזה סוד, איזה אור יש כאן עבורנו, שנוכל לקחת מן הפרשת הזו? המדרש אומר לנו שהסוד מאחרי 12 שמות הבנים של יעקב הוא למעשה הסוד של הגאולה הסופית; כל אחד מהשמות של 12 השבטים מייצג היבט של הגאולה הסופית.
למשל, השם ראובן, השם של הבן הראשון, מעורר את הכאב שרואה הבורא, ומעורר את אור הגאולה. השם דן מייצג דין על כוחות השליליות וכוחות המוות. השם בנימין מייצג את כוח האור להביא את הגאולה… וכך הלאה.
המדרש אומר לנו שהזכרת השמות של 12 השבטים כאן אינה רק סיפור מחדש של הסיפור; היא למעשה התעוררות מיוחדת של אור. והתעוררות האור מייצגת לא רק הסרה עולמית של כאב, סבל ומוות, אלא גם את התעוררות האור לקחת מאתנו כל כאב אישי.
המקובלים מלמדים, ודיברנו על כך כבר בעבר, ששמו של אדם הוא הערוץ שלו או שלה לאור הבורא; שבמשך כל חיי האדם, שמו הוא הערוץ דרכו אור הבורא נכנס לחייו. עם זאת, אם שמו של אדם הוא הערוץ דרכו נכנס אליו האור, נראה כאילו שאנשים בעלי אותו שם – ויש בעולם מיליוני אנשים שיש להם אותו שם – צריכים להיות להם אותם חיים. אם כן, מדוע לא כך הוא הדבר? מדוע אפילו לשני אנשים שיש להם אותו שם יש חיים שונים, ברכות שונות, תקשורות שונות?
התשובה היא שאופן ההתנהגות של האדם משנה את צירוף האותיות של שמו. למשל, בשם דוד, יש שלוש אותיות, דלת, ואו, ודלת [דוד]. וכאשר אדם ששמו דוד מחובר לחלוטין לאור הבורא וחייו ממוקדים בעבודתו הרוחנית, שמו מבוטא בסדר הנכון, דלת, ואו דלת [דוד]. אבל, כאשר אדם מתנהג באופן אנוכי, כאשר אדם פועל בצורה של רצון לקבל לעצמו בלבד, הוא משבש את שמו הרוחני, כך שלמשל, במקום שהצירוף יהיה דלת ואו דלת, הוא עכשיו ואו, דלת דלת [ודד]. בגלל מעשיו האנוכיים, הוא שינה את צירוף האותיות של שמו, וזה אומר שעכשיו האור שיורד אליו יהיה מופחת ומצומצם יותר, יהיו לו יותר דינים.
לכן, עלינו לזכור שכל פעולה שאנו עושים משפיעה על צירוף האותיות של השם שלנו. למעשה, המקובלים אומרים שהסיבה היחידה לחוסר, לקשיים או לכאב שיש לאדם בחייו היא מכיוון שעל ידי מעשיו הוא שיבש את סדר האותיות של שמו; ועם זאת, אם יש לנו דרך לסדר מחדש את השם שלנו בצורה הנכונה, כל חוסר או כאב יוסרו.
למרבה הצער, במהלך החיים, אנו משבשים את השמות שלנו. אבל השבת הזו, לא משנה מה עשינו עד עכשיו, השם שלנו יכול להיות מסודר ומופעל מחדש במצבו המושלם. לכן, הסיבה לכך שהפרשה הזו חוזרת על שמות השבטים שהוזכרו בפרשה הקודמת היא מפני שהשמות, כפי שהוזכרו בפרשת השבוע שעבר, סודרו ואורגנו בזמן הגלות. בני ישראל, בניו של יעקב, ירדו למצרים, ירדו לגלות, ולכן השמות, כפי שהיו מסודרים אותו זמן, היו מחוברים לאור של החושך, לכוח הגלות. אבל בפרשת השבוע הזה הם מוזכרים שוב, והפעם, כפי שהמדרש אומר לנו, הם מסודרים מחדש בצורה של הגאולה.
וזה מה שקורה לכל אחת ואחד מאתנו השבת הזו. בדיוק כפי שהשמות של 12 השבטים מסודרים מחדש בצורתם המושלמת, כך גם מסודרים השמות שלנו מחדש בצורתם המושלמת. וכאשר אתם הופכים את השם שלכם למושלם, אתם יכולים לא רק לסלק כל חוסר שיש לכם בחייכם, אלא יש לכם גם הכוח להעלות ולקחת בחזרה כל אור שבזבזתם, כל אור שנתתם לצד השלילי.
למעשה, השבת הזו מתחילה את התהליך של השבועות הבאים, הנקראים "שובבים" – ראשי תיבות של הפרשות שנקרא בשבועות הבאים – שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים. במהלך השבועות האלה יש לנו היכולת להחזיר לעצמנו כל אור שוויתרנו עליו או בזבזנו באמצעות הפעולות האנוכיות שלנו, פעולות מתוך הרצון לקבל לעצמו בלבד. מדוע? מפני שניתן לנו הכוח להפוך את שמנו למושלם השבת הזו. וכשיש לנו שם מושלם אנו יכולים לא רק לסלק כל חוסר או חושך שקיים בחיינו, אנו יכולים גם לקבל את הכוח לאסוף אלינו בחזרה את כל האור שבזבזנו ומסרנו לצד השלילי.