מאת מיכאל ברג
יש במדרש קטע מעניין שעוסק גם בפרשת “במדכוח השהיה במדבר
חודש סיוון, או תאומים, הוא חודש חשוב מאוד, וכפי שאנו יודעים, כאשר יש לנו מודעות של מה שזמין לנו בכל חודש, אנו יכולים לקבל את כל הזרעים של הברכות הגדולות והאור של החודש הזה.
לכן, הייתי רוצה לחלוק את אחת המתנות הזמינות לנו כשאנו נכנסים לחודש תאומים.
המקובלים מלמדים שמה שהתרחש בהיסטוריה ביום מסוים – למשל, ראש השנה, יום כיפור, או פסח – זו למען האמת התעוררות מחודשת של אור שהתגלה פעם ביום ההוא. לכן, בכל פעם שמגיע אלינו יום במחזור השנתי, יש לכולנו הזדמנות לקבל את האור הגדול והברכות הגדולות שהתעוררו אז ביום הזה באופן מקורי.
אם כן, יש דבר אחד שאנו לומדים על ראש החודש, או היום הראשון של חודש תאומים. בתורה נאמר שבני ישראל עזבו את מצרים ונכנסו למדבר. ואנו רוצים להבין את המושג הרוחני של המדבר, מפני שיש לו תפקיד משמעותי מאוד בעבודה הרוחנית ובהתפתחות שלנו. ראש חודש תאומים הוא היום שבו בני ישראל הגיעו למדבר. לכן, יש קשר מיוחד בין היום הזה והחודש הזה, ובין הכוח של המדבר.
מהו כוח המדבר? הזוהר אומר משהו שנראה כמרמז על כך שהמדבר אינו מקום חיובי במיוחד. הוא אומר שאין זה צירוף מקרים שדברים אינם צומחים במדבר או שאנשים לא גרים בדרך כלל במדבר; זה מפני שהמדבר הוא מקום שבו שולט הצד השלילי. אנו יודעים, כמובן, שהצד השלילי נמצא בכל מקום ואנו מזמינים אותו לעתים קרובות אל חיינו בדרכים רבות ושונות, אבל יש מקום פיזי אחד בעולם שבו הוא החזק ביותר, והמקום הזה הוא המדבר. לכן, היינו מניחים שזה לא מקום שמישהו ירצה להיות בו או ילך אליו כדי להתחבר עם אור גדול. אבל אנו מגלים שההפך הוא הנכון.
ביום השישי של החודש הזה, חודש תאומים, לאחר הכניסה למדבר בראש החודש, הייתה התגלות גדולה בהר סיני. כפי שהזוהר והמקובלים מלמדים אותנו, זה היה המקום והזמן שבו התגלה במדבר אור ההתעלות מעבר לטבע ולמוות, אור חיי הנצח, “בלע המוות לנצח”.
אבל מדוע התגלה האור הזה במדבר? אם אתם הולכים לבחור מקום לתת בו אור גדול וברכות גדולות, האם לא הייתם בוחרים מקום של אור? אם נאמר לנו שהמדבר הוא מקום נטוש ושומם שבו שום דבר לא גדל, שבו אין חיים, מפני שזה מקום שבו שולט הצד השלילי, אז מדוע לגלות בו את האור? מדוע נמצאים שם בני ישראל, במדבר, בזמן של התגלות גדולה?
אנו חייבים להבין את מושג המדבר. מהו המדבר, ומה המדבר בחיינו? המדבר מייצג את המקומות שאליהם אנו לא רוצים ללכת, המקומות שמפחידים אותנו, המקומות שגורמים לנו אי נוחות. ופעמים רבות, אפילו אלה מאתנו שרוצים להתחבר לאור הבורא, שרוצים להיות רוחניים, שרוצים לגדול ולהשתנות, יש דברים מסוימים שהם פשוט יותר מדי בשבילנו, יותר מדי לא נוחים, יותר מדי מפחידים, ולכן אנו נשארים במקום שבו העבודה או השינוי יחסית יותר קלים לנו. אנו יודעים שאנו חייבים לגדול ולהשתנות, אבל אנו מוצפים והמומים מהשהיה במקומות מסוימים או מחוויות של דברים מסוימים.
הזוהר אומר לנו שהאור הגדול ביותר שנוכל לגלות אינו האור שמתגלה במקומות הנוחים. המדבר הוא המקום שבו יתגלה האור הגדול ביותר. המדבר, כפי שאנו לומדים מבני ישראל, הוא המקום שבו יתגלו בסופו של דבר חיי הנצח. ולכן, כאשר נאמר שהאנרגיה של ראש חודש תאומים היא האנרגיה של הכניסה למדבר, משמעות הדבר היא שאנו רוצים להתעורר לשאול את עצמנו את השאלה הזו: אם אני באמת רוצה להשיג מה שהנשמה שלי באה לעולם כדי להשיג, אם אני באמת רוצה להשתנות, אם אני באמת רוצה להתחבר לאור המוחלט והשלם של הבורא ולברכות שבאות עם האור הזה, אז כמה זמן אני באמת מבלה במדבר?
מפני שכפי שהזוהר אומר לנו, בני ישראל לא יכולים היו לקבל את האור הגדול הזה בשום מקום אחר בעולם, חוץ מהמקום שבו הצד השלילי שולט, המקום המאתגר ביותר, המפחיד ביותר והחשוך ביותר. אם כן הבחירה שאנו בוחרים לעתים קרובות כאשר אנו המומים ומוצפים היא לקחת צעד אחורה. כאשר מישהו עושה לנו משהו שבאמת מרגיז אותנו, למשל, נלך הצידה, נתנתק ממנו, והבחירה הזו לא להיות במדבר – כל הבחירות שאנו עושים כדי לא ללכת אל המקומות המפחידים אותנו, או שאינם נוחים לנו – גורמות לנו חוסר יכולת לקבל את האור הגדול והברכות שאנו אמורים לקבל, וגם חוסר יכולת להשתנות באופנים שאנו אמורים להשתנות בהם ושלמענם באנו לעולם הזה.
לכן, אחת המתנות של חודש תאומים היא ההבנה שאנו חייבים, ויש לקוות שעכשיו אנו גם רוצים, לבלות זמן מה במדבר. אין זה אומר שנבלה שם יום שלם וכל יום; אנו חייבים להתרענן ולהרגיש בנוח מפעם לפעם. אבל, אנו יודעים עכשיו שאם אנו במקום נוח כל הזמן, אם אנו לא דוחפים את עצמנו אל תוך המדבר לפעמים, אז אין לנו אפשרות להשתנות ולגדול בדרכים שאנו אמורים לגדול או לקבל את האור הגדול שאנו אמורים לקבל.
ולכן, זה חודש, ובמיוחד היום הראשון של החודש, שבו אנו רוצים לבחור להתחיל לצעוד במדבר. להתחיל לדחוף את עצמנו עם המודעות וההבנה האלה אל תוך המקומות שגורמים לנו אי נוחות, אל המקומות שבהם אנו לא רוצים להיות. שם שוכן ומתגלה האור הגדול. מדוע התגלה אור חיי הנצח במדבר ולא במקומות יותר רוחניים, לא במקומות יותר נוחים, ולא במקומות טובים יותר? מכיוון שכל כמות של אור גדול, ברכות וגדילה חייבים לבוא אלינו כאשר אנו דוחפים את עצמנו להיות במדבר.
זוהי מתנת חודש תאומים: המודעות, ולכן, הרצון, לדחוף את עצמנו לבלות זמן במדבר. כן, זה יגרום לי חוסר נוחות נוראי. כן, האדם הזה יפגע בי באופן שבאמת ירגיז אותי וארצה להתנתק ממנו, אבל לא אעשה זאת. כן, המצב הזה יותר מדי מדכא בשבילי, מציף אותי לגמרי, וזה לא מקום שבו אני רוצה להיות; זה מקום שמפחיד אותי, וגורם לי אי נוחות, אבל אני אצעד ישר אליו, אל תוך המדבר, שבו מתגלה האור הגדול. במדבר מתרחשים שינויים גדולים, וזה המקום שממנו אנו יכולים לקבל את האור הגדול ביותר שלנו ואת הברכות הגדולות ביותר שלנו. בר” וגם בחג השבועות.בתלמוד נאמר שביום הראשון שבו הגיעו בני ישראל לסיני, משה לא אמר להם דבר, כי הייתה להם “חולשת הדרך“. מהי חולשת הדרך? מוסבר שם שזה כוחו של עמלק, כוח הוויתור, ההבנה או המחשבה שאנו לא יכולים לעשות זאת או שאין לנו זכות לכך.
אם כן, בואו נבהיר מה מתרחש כאן. זה מתרחש אחרי שבני ישראל יצאו ממצרים, אחרי חצית ים סוף, אחרי שנדדו במדבר. הם מגיעים לסיני אחרי חמישים יום, והם רואים את האש הבוערת על פסגת ההר. אבל ביום האחרון,כשהם כבר כמעט מגיעים לסיני לקבל את אור עץ החיים, את אור “בלע המוות לנצח“, הם מוותרים. זה כמו מישהו שנסע בספינה מחוף אחד למשנהו במשך חודשים, אבל פתאום, כאשר הוא רואה שהוא 100 מטר מהחוף, הוא מוותר. זה מגוחך; אם אתם באמצע האוקיינוס ולא רואים שום חוף או אדמה, זה הזמן לוותר, לא כאשר נסעתם במשך חודשים ורואים את קו החוף 100 מטר מכם.מה ההיגיון בוויתור עכשיו? אין בכך כל היגיון.
ה“שמי שמואל” מסביר שבני ישראל – שהייתה להם כמות עצומה של הבנה ומודעות – השתמשו בהיגיון. הם חשבו שאם הם הולכים להתחבר לאור הסרת הכאב והסבל והמוות מהעולם הזה, הם חייבים להיות טהורים מאוד, קדושים מאוד, ומחוברים מאוד. הם ראו שההתגלות הגדולה הזו אמורה להתרחש ביום שלמחרת, ואמרו, “תראו איפה אנחנו. אנחנו לא מוכנים לזה.”
אם משה היה אומר להם שיש להם עוד 100 ימים, הם לא היו מוותרים, כי הם היו חושבים: “במאה ימים נגדל ונשתנה. נעשה את העבודה הרוחנית. נהיה מוכנים.” אבל עכשיו, כאשר הם אמורים לקבל את החיבור ל“בלע המוות לנצח” ביום המחרת, הם אומרים: “אנו לא מוכנים. אנו יודעים כמה אנחנו רחוקים. אנו יודעים כמה עוד הרבה אנחנו צריכים להשתנות.”
המחשבה הזו – וזה קורה לנו כל הזמן – היא טעות איומה.
לפעמים אנו לא מסוגלים או לא רוצים לקבל דברים, מכיוון שההיגיון נכנס,כמו שהוא עושה כאן. הבורא אומר: “מחר אתם הולכים לקבל “בלע המוות לנצח“. מה אומר ההיגיון? “רגע אחד. תנו לי לחשוב על זה. איפה אני? האם גדלתי מספיק? לא, אני לא מוכן.” והמחשבה הזו משבשת את כל מהלך הדברים, כפי שהיא משבשת לנו תמיד. יש נקודה שבה אנו אמורים לומר לעצמנו: “זה לא נשמע כלל הגיוני, אבל יש לי ודאות מעבר להיגיון שאני הולכת לקבל את האור הזה.”
פעמים רבות בחיינו, במודע או בתת מודע, אנו מפחיתים, גם במעשה וגם במחשבה, את העבודה שאנו עושים, מכיוון שאנו חושבים שאנו לא מוכנים;אם צדיק גדול מתפלל עבור אדם אחר, למשל, זה נראה הגיוני. זה ירפא אותו.זה יביא לו כמות עצומה של אור. זה יכול ליצור נסים. אבל אני? אולי אעבוד עוד שנה ואז אהיה ברמה גבוהה יותר ואז התפילות שלי תוכלנה להשפיע. לא;תפילות יכולות להשפיע עכשיו. כל הכלים שיש לנו יכולים להביא אור וברכות ונסים עכשיו. אל תפלו להיגיון של עמלק, ההיגיון של הצד השלילי.
המקובלים אומרים שאם למספיק אנשים הייתה ודאות שהמשיח – סוף הכאב,הסבל והמוות – יבוא, אז הוא היה בא. אבל מה מתרחש? ההיגיון נכנס; “לא מגיע לי, לא מגיע לנו, לא מגיע לעולם.” אל תהיו הגיוניים. אל תתחכמו לגבי מה שמגיע לנו, מה שמגיע לך, מה שמגיע לעולם. זה יכול להגיע. הכלים שיש לנו חזקים מספיק. האור שגילינו הוא מספיק. חייבת להיות לנו ודאות מעבר להיגיון. זו הבנה חשובה ביותר.
הסיבה לכך שלעתים קרובות מדי אנו לא דוחפים את עצמנו בשלמות לעבר העבודה הרוחנית שלנו היא שיש לנו המחשבות ההגיוניות, השקריות האלה של עמלק, שאומרות דברים כמו, “אני יודע ששבועות יכול להביא בילע המוות לנצח. אני יודעת שהזוהר יכול להביא קץ לכאב, לסבל ולמוות… אבל אני עדיין לא שם. תנו לי עוד חודש. תנו לי עוד שנה. תנו לי עוד חמש שנים. אז אהיה במקום שבו העבודה שלי תוכל לגלות את האור הזה.” זה מה שקרה לבני ישראל. ולכן, למרבה הצער, כולנו עדיין שם. ההיגיון של עמלק עדיין שולט בנו.
הצד השלילי פיקח מאוד. הוא אומר לנו מדוע אנחנו לא מוכנים עדיין. אבל חייב להיות לנו ברור, בשבת במדבר, כאשר אנו מתכוננים לשבועות, שאנו חייבים לעורר בתוך עצמנו את הוודאות שהתקשורת שאנו עושים עכשיו יכולה לגלות את כל האור. חג השבועות הזה יכול לגלות את “בלע המוות לנצח.”אנו חייבים לדחוף החוצה את כל ההיגיון.
