השבוע אנו קוראים את פרשת “וַיִּשְׁלַח”, וזה בדיוק מה שיעקב עושה בתחילת הפרשה. כאן אנו מוצאים את יעקב שולח את עצמו ואת משפחתו. יעקב עוזב את בית חותנו לאחר 22 שנים, לוקח עמו את אשתו רחל, את 11 בניו ואת בתו. מדוע? ובכן, אנו יודעים מפרשת השבוע שעבר שחותנו של יעקב, לבן, לא היה אדם טוב במיוחד; למעשה הוא היה מכשף, אדם רשע שחיפש כיצד לרמות. אנו גם יודעים מהזוהר שיעקב הבין שבנו, יוסף, היה מאוד מיוחד, שהוא עומד להיות הבסיס לכל האנרגיה הרוחנית שתגיע אחריו. יעקב ידע שהוא לא יכול לגדל את משפחתו בתוך האנרגיה השלילית של לבן. הם היו חייבים לעזוב, וליצור לעצמם מקום תומך יותר כדי להגן על הקשר שלהם עם האור ולטפחו.
זה לימוד חשוב עבור כל אחת ואחד מאתנו. המקובלים מלמדים שאפילו הנשמה הצדיקה ביותר יכולה להיגרר למטה על ידי סביבה שלילית. אפשר להשוות זאת לעץ שגדל במקום שהוא נטוע. יכול להיות לכם הזרע החיובי ביותר בעולם שנולד להצמיח עץ שמניב את הפרי המושלם ביותר, ועם זאת, אם הזרע הזה נטוע באדמה הלא נכונה, או אם הוא לא מקבל את הטיפוח והתמיכה – את המים ואת אור השמש – אותם הוא חייב כדי לגדול, הוא לא יוכל להיות מה שהוא נולד להיות.
זאת אחת מן הסיבות הרבות מדוע הרב ברג ואני שמנו לנו כמשימת חיינו יצירת קבוצות לימוד ומרכזי קבלה בכל רחבי העולם. זה לא היה רק כדי שיהיה מקום ללמוד בו קבלה. אחרי ככלות הכל, אפשר ללמוד היום בכל מקום – מתוך ספרים או במחשב. לא, מטרת מרכזי הקבלה הייתה לבנות קהילות של חברים עם מצב מודעות דומה, שיוכלו לתמוך זה בזה בצמיחתם הרוחנית.
זה שבוע רב עוצמה לבחון בו את הסביבה שלך. השבוע קיימת ברחבי העולם אנרגיה שיכולה לעזור לנו לשים גבולות לעצמנו, או להוציא את עצמנו מתוך סביבה שלילית. היקום גם יעזור לנו למצוא וליצור לעצמנו מרחב חיובי יותר. אין פירוש הדבר שאנו חייבים להסתובב רק עם אנשים מושלמים; מכיוון שאין אדם בכוכב הלכת הזה שאינו חדור גם מעט חושך וגם מעט אור. פירוש הדבר הוא, אבל, שאנו יכולים להתחיל להקיף את עצמנו באנשים שיעלו אותנו במקום אנשים שימשכו אותנו למטה, שיעזרו לנו להיות במיטבנו במקום להסתפק במגבלות שלנו, ויהיו שם בשבילנו בזמני המצוקה ובתקופות השמחה, ויתנו לנו, גם, את ההזדמנות להיות שם בשבילם.
על ידי בחירת השפעות חיוביות יותר, נוכל להרשות לעצמנו את האמצעים לגדול בדרך הרוחנית, וחווית החיים שלנו תהיה הרבה יותר חיובית בזכות זה.
