מאת מיכאל ברג
בפרשת “וַיֵּצֵא” נאמר שליעקב יש חלום, ואז הוא מתעורר. הוא יודע את החלום; הוא רואה את הסולם ואת המלאכים עולים ויורדים. גם בתורה וגם בזוהר נאמר שיעקב מתעורר משנתו ואומר, כאילו הוא כועס על עצמו: “גם הבורא נמצא כאן! איך לא ידעתי זאת? הבורא היה כאן, אור הבורא היה כאן… מדוע הרשיתי לעצמי לישון?”
אם כן, הזוהר אומר לנו שהמקום הזה, גם המקום הפיזי וגם הזמן הפיזי, מסיבה כלשהיא, נועדו לגלות אור גדול. אבל, זה דבר מפתיע, אפילו עבור יעקב, שלא ידע שאלה היו הרגע והמקום שבהם התגלויות גדולות עומדות להתרחש. לא נראה הגיוני שהוא יכעס על כך, מכיוון שאנו לעולם לא יודעים מתי יבואו הרגע או המקום שבהם אור גדול הולך להתגלות.
לכן זה מפתיע; מדוע יעקב מלקה את עצמו על כך שלא ידע שאלה מקום וזמן חזקים כל כך? הזוהר אומר, וחשוב שנבין זאת, שיש כאן סוד, בדברים שיעקב אומר לעצמו ובמה שהוא מלמד אותנו. יעקב מתעורר ואומר: “אני לא ידעתי. לא הגעתי לידי התחברות למה שנקרא הפנים של הבורא.”
רב אשלג מסביר שכאשר יעקב אומר “אני לא ידעתי”, מה שהוא באמת אומר הוא: “איך כל זה יכול היה להתגלות לפני ולא דחפתי את עצמי לדעת יותר, להתחבר אפילו חזק יותר לאור הבורא, ולהיעשות מושלם? הרב ברג היה תמיד אומר שהמילה “ידיעה” מייצגת איחוד. לכן, יעקב בעצם אומר: “זה היה כאן, ואני לא התעוררתי לחיבור גדול יותר לאור הבורא.” הוא מדבר על אחרי ההתגלות; הוא כבר חלם את החלום והתעורר. הוא אמר: “כל זה קרה לי, ואני לא דחפתי את עצמי מספיק כדי להתחבר, או לא דחפתי את עצמי אל מתחת לכנפי השכינה כדי להיות שלם.”
אם כן, הזוהר אומר לנו שכאשר יעקב מתעורר ושואל: “איך לא ידעתי?” מה שהוא למעשה אומר זה: “איך הרשיתי לעצמי לא לדחוף את עצמי באופן מוחלט כדי שלהיעשות שלם ומושלם, לאחר מה שזה עתה חוויתי? לאחר שהיה לי הניסיון הגדול הזה, איך אוכל עכשיו לחזור ולהיות אותו דבר?” זה הסוד. יעקב למעשה אומר לעצמו, וזה באמת יותר עבורנו מאשר עבורו: “זה התרחש ממש עכשיו. איך אני יכול להיות עדיין אותו אדם? איך אני יכול לא לדחוף את עצמי לשלמות?” ומה שיעקב אומר לעצמו זה משהו שאנו חייבים לומר לעצמנו כל יום ויום, כל הזמן. הזוהר אומר לנו שמה שיעקב נותן לנו השבת הזו, וסוד המלים שהוא אומר, זוהי מודעות לאופן שבו היינו יכולים לחוות מה שחווינו, אבל אנו לא דוחפים את עצמנו באופן מושלם בדרך אחרת.
אנו חייבים לזכות, בעזרת יעקב וההבנה של מה שהזוהר אומר לנו, לא ליפול שוב ושוב לדבר הזה. אנו חייבים לשאול את עצמנו, “איך אני יכול/ה, לאחר כל מה שהתרחש, לחזור להיות מה שהייתי, או אפילו להיות קצת יותר טוב/ה? ” יעקב אומר לנו שלא יכול להיות שתהיה לנו החוויה הזה ואז לא נדחף את עצמנו לקראת שלמות, בדרך אחרת לגמרי והרבה יותר חזקה.
אני ממליץ מאוד לקרוא את הפרשה בזוהר שוב ושוב, מפני שזו התעוררות שכל אחת ואחד מאתנו זקוקים לה. לא יכול להיות שתהיה לנו חוויה כזו ואז נחזור אחורה. לא יכול להיות שתהיה לנו החוויה הזו ולא נדחף את עצמנו בדרך שונה לגמרי להיות מושלמים. זו הבנה חשובה מאוד.
