הילדים שלנו חשופים לדעות המבוגרים כל הזמן, החל מדעות המורים בבית הספר, המדריכים של אחרי שעות הלימודים, ועד להורים שלהם. ככל שנישאר יותר מחוץ לתמונה, נהיה סקרנים ונשאל יותר שאלות, כך נעזור להם להתפתח במלואם ואף להפתיע אותנו!
מאת: מיכל ברג
איני יודעת מה אתכם, אבל אני הבחנתי שכאשר הילדים שלי מספרים לי על משהו שהתרחש או משהו שהם רוצים או לא רוצים לעשות, אני מגבשת דעה די מהר. ובין אם במודע או לא, הדעה הזו ברורה מאוד. כשאני מנסה להבין כיצד להתמודד עם מה שאני חושבת, זה גורם לילדים שלי לעבוד אפילו קשה יותר כדי להתמודד עם המצב. הם יכולים להיעשות הגנתיים, לשנות את דעתם, או לעזוב את העניין לגמרי. השורה התחתונה היא שעליהם להתמודד אתי.
נכון שהדעות שלנו – רוב הזמן, אנו מקווים – באות מהדחף שלנו להגן עליהם, לתקן מה שנשבר, ולעשות את הכל טוב יותר. אבל זה יוצר דינמיקה שבה הילדים שלנו מגיבים לחיים במקום להיות שותפים ליצירתם.
ככל שנישאר יותר מחוץ לתמונה ונהיה סקרנים לגבי התהליך – נשאל יותר שאלות ונלמד כיצד הם חווים דברים בלי האג’נדה שלנו – נעזור להם יותר להתפתח במלואם, בלי להפריע להם לגלות מי הם, מה הם מרגישים, ומה הם רוצים.
להשאיר דלת פתוחה
הילדים שלנו חשופים לדעות המבוגרים כל הזמן, החל מדעות המורים בבית הספר, המדריכים של אחרי שעות הלימודים, ועד להורים שלהם. קשה להם להתבונן פנימה בשקט ולהבין דברים, כשהם מופצצים בפחדים, באג’נדה ובעצות של אחרים. זה יכול להפוך אותם לאנשים שמחפשים אישור הכרה ועידוד מחוצה להם במקום להתבונן פנימה.
הניסיון להישאר ניטרליים ולתת להם את המרחב לחוות את החיים, יועיל יותר להשאיר אותם רגועים כשהם לומדים להתבונן פנימה בחיפוש אחר תשובות.
שמירת הסקרנות בשיחות שלכם עם הילדים משולה להשארת הדלת פתוחה לילד שלכם כדי שירגיש תמיד מוזמן להיכנס פנימה ולדבר, או פשוט להיות.
כפי שוולט וויטמן אמר: “היו סקרנים, לא שיפוטיים”.
הנה לפניכם כמה רעיונות לשאלות שמבטאות סקרנות, לא שיפוט:
– איך זה גורם לך להרגיש?
– מה זה אומר לך?
– מה עוד?
– איך את/ה רואה את זה יוצא לפועל?
– זה מעניין…
אפשרו לילדים שלכם להפתיע אתכם!
