שבת "תרומה" היא שבת שמתגלה בה כמות עצומה של אור. אבל הכל בה סובב סביב יכולתו של היחיד ליצור קשר אישי עם אור הבורא.
בפרשת "תרומה", בסיפור המקראי, משה ובני ישראל בונים מבנה פיזי של המשכן. והזוהר מספר לנו על המשכן, שהוצב מחדש על הר הבית בישראל, שהוא מרכז האנרגיה של העולם. קודש הקודשים היה החדר החשוב ביותר שבמשכן. שם שכן הארון, שבתוכו שכנו החלקים השבורים של הלוחות הראשונים, והלוחות שעליהם נכתבו עשרת הדברות. הארון קיבל את שמו, אומר לנו המקובל הגדול המהר"ל מפראג, מהמילה "אור", מכיוון שכל האור שמגיע לעולם הזה בא משם.
בצד העליון של הארון יש שני מלאכים. נאמר שלמלאכים האלה יש כנפיים, והכנפיים מופנות כלפי מעלה. המפרשים של התורה, הנקראים "בעלי התוספות", דנים בשאלה מדוע כנפי המלאכים מופנות כלפי מעלה. הם מסבירים שזה מכיוון שהמלאכים מראים רמה של ענווה. הכנפיים שלהם מופנות כלפי מעלה, מראות שיש ידע מעליהם, יש חכמה מעליהם, ויש אור מעליהם. הכנפיים מייצגות את הידע של המלאכים שיש מעליהם יותר מאשר יש להם עכשיו.
אנו לומדים מזה שהדרך להתחבר לחדר הזה, החדר שממנו מגיע כל האור שאנו מקבלים, החדר שנקרא קודש הקודשים, הוא באמצעות ענווה. ענווה פירושה, כפי שהמפרשים מצטטים את אריסטו, שאדם לעולם לא צריך לחשוב שהגיע לידי חכמה. לא משנה מה אדם קיבל, אין זה אומר שיש לו חכמה; כל מה שזה אומר הוא שהאדם אינו נמצא לגמרי בחושך. המודעות היא בנוסח זה: "אין לי באמת חכמה. הדבר היחיד שעשיתי באמצעות העבודה שלי הוא לגרום לכך שלא אהיה מנותק לגמרי מאור הבורא."
המודעות והענווה שלנו, המעידות על העובדה שיש כל כך הרבה מעבר למקום שבו אנו נמצאים עכשיו, בנוגע לחכמה ולאור, הן הדרך הראשונה לוודא שאנו עושים תקשורת אל מה שאנו קוראים לו "חדר", אך הוא באמת מקום מעבר לזמן ולמקום, מקום שממנו נובע כל האור שבא לעולם הזה. לכן, הסיבה לכך שכנפי המלאכים בצד העליון של הארון פרושות כלפי מעלה היא לאפשר לנו לדעת שאם אנו רוצים שתהיה לנו איזו שהיא הזדמנות של חיבור אל ארון הקודש, אנו חייבים לוודא שאנו מבינים כמה עוד חכמה, חיבור וגדילה יש מעבר לנו.
הרלב"ג, רבי לוי בן גרשון, אומר דבר דומה. בפירושו על התורה הוא אומר שהסיבה לכך שכנפי המלאכים מופנות כלפי מעלה היא להראות שהם שואפים לגדול כלפי מעלה, ושתשוקתם הבוערת היא לעזוב את המקום שבו הם נמצאים עכשיו כדי לעלות למקום גבוה ונעלה יותר.
אם כן, איך נתחיל את התקשורת שלנו אל ארון הקודש, שבאמצעותו זורם כל האור אל העולם הזה? על ידי כך שנבין באמת עד כמה חכמה, חיבור ואור יש עוד מעבר לנו. וגם שנדע שאנו רוצים לעזוב את המקום בו אנו נמצאים עכשיו, ולא משנה מה אנו חושבים שכבר השגנו או למדנו. אנו חייבים שכנפינו, כמו כנפי המלאכים שעל ארון הקודש, תפנינה כלפי מעלה, מציינות בכך שאנו רוצים לעזוב את המקום שבו אנו נמצאים עכשיו ולעלות לרמה הבאה, ולרמה הבאה אחריה, וכך הלאה.
בשבת תרומה, אחת ההבנות שאנו מקבלים היא שאם אין לנו תשוקה בוערת להתעלות מעבר לרמה שבה אנו נמצאים אל הרמה הבאה, אנו לא יכולים להתחבר באמת אל ארון הקודש. אנו לומדים מהפרשה הזו את הלימוד החשוב שיש שני תנאים מוקדמים שאנו חייבים למלא כשאנו באים אל ארון הקודש: ענווה, ותשוקה בוערת להתעלות למקום גבוה יותר מהמקום שבו אנו נמצאים עכשיו.
