מאת מיכאל ברג
בתחילת פרשת “צו” אומר הבורא אל משה: “דבר אל אחיך אהרן על קרבן הבוקר וקרבן אחר הצהרים“. זה היה בתקופת המשכן. ו“מאור אפרים” אומר, בדברו על הקרבן והמזבח, שהאש הייתה חייבת לבעור על המזבח כל הזמן ולא לכבות. לכן, מהו סוד הדברים האלה?
הוא אומר שאנו יודעים שכאשר נברא העולם, אור הבורא התגלה בשלמותו.אותו זמן, אדם, שהיה מסוגל להתחבר לאור הזה, היה מסוגל לראות הכל. הוא יכול היה לראות את העבר, את העתיד, והייתה לו בהירות באשר להווה. אדם,כאשר התחבר לאור הזה, יכול היה לראות את הנצח. אבל אז, לאחר שאדם פעל עם הרצון שלו לקבל לעצמו בלבד, האור נגנז.
מה קרה לאור? הרב אשלג מדבר על כך בהקדמה לתלמוד עשר הספירות. הוא אומר, “האור התלבש“. גניזת האור אין פירושה שהאור הוסר; זה רק אומר שאנו לא יכולים לראות את האור מעבר ללבוש שלו, אלא אם נוכל לחדור אל תוך הלבוש הזה. והאור הזה היה גנוז בתוך החכמה שבתורה, בתוך הסודות של הקבלה. לכן, מטרת הלימוד, למען האמת, היא לאפשר גישה לאור הגנוז הזה.
המקובל הגדול רבי מאיר אומר שסוד ההבנה הזו הוא שמטרת הלימוד אינה חכמה או אינפורמציה, אלא לחדור את הלבוש ולזכות בגישה אל האור הגנוז הזה. זו הייתה מטרתם של רבי מאיר ושל כל המקובלים האמיתיים הגדולים:לגשת אל האור הגנוז שקיים בתוך התורה, בתוך הסודות של לימוד הקבלה,הסודות של העולם הזה. ומטרת כל מקובל אמיתי, כפי שהייתה מטרתו של רבי מאיר, הייתה לא ללמד, לא לתת חכמה, לא לתת מידע, אלא לתת לאנשים את האפשרות, את דרך הגישה להתחבר לאור הגנוז. מכיוון שאם יש לאדם גישה לאור הגנוז, יש לו ודאות לגבי היום, וגם ראייה אל תוך העתיד.
זה, הוא אומר, סוד השבת הזו, סוד השבוע הזה. והמקובל “מאור עיניים” אומר שלא מדובר כאן על קרבן שנשרף על המזבח; אלא, מדובר כאן על הלימוד שאמור להעלות את האדם אל האור הגנוז. מפני שבאמצעות לימוד אמיתי, האדם מתעלה, אבל רק אם מטרת הלימוד שלו היא לגשת אל האור הגנוז הזה.אם אדם לומד רק כדי לזכות בחכמה או בהבנה, אבל אין ברצון שלו מטרה נעלה אחת ויחידה שהיא להיות מסוגל לגשת לאור הגנוז באמצעות הלימוד הזה, אז הוא לעולם לא תהיה לו גישה אל האור הגנוז.
אדם יכול להיות חכם ולרכוש הרבה מידע וחכמה. אבל אם המטרה היחידה שלשמה הוא או היא לומדים היא לא להיות מסוגלים לגשת אל האור הגנוז,הם לעולם לא יוכלו לגשת אליו. מפני שאם אדם זוכה להתחבר באמצעות לימודיו לאור הגנוז שבתוך החכמה, אז הוא אמור להתעלות למקום שבו הוא יכול לראות את העתיד. אם מטרת האדם אינה להתחבר לאור הגנוז הזה, כדי שתהיה לו גישה אל העתיד, אז אין באמת שום מטרה אמיתית ללימוד שלו.
ואנו באמת חייבים למדוד ולהעריך את המקום בו אנו נמצאים בלימודים שלנו.האם אנו מסוגלים לראות, מה יהיה, אולי לא תוך שנה מעכשיו, אבל בעוד עשר דקות או חצי שנה מעכשיו? האם אנו יכולים להתחיל להעריך באמת את הראייה אל תוך העתיד? מפני שזו מטרת הלימוד. אם אנו לומדים בצורה הנכונה, אם אנו לומדים עם רצון אמיתי, זה מעניק לנו גישה לאור הגנוז הזה.ואם יש לנו גישה אל האור הגנוז, אנו יכולים לראות את העתיד. אבל יש סכנה גדולה ברכישת חכמה, הבנה או מידע. אנו חושבים שמדובר רק בזה, אבל משה שואל אותנו אם המטרה והמיקוד של הלימוד שלנו הם ראיית העתיד. מכיוון שאם אדם לומד באמת, אם אדם מתחבר באמת לידע, ולא על פני השטח, אלא לאור שבתוך הידע, אז הוא חייב לזכות ביכולת לראות את העתיד. זו הסיבה לכך שרבי שמעון בר יוחאי היה מסוגל ללמד בספר הזוהר לימודים שיתגלו על ידי החכמים הרבה דורות מאוחר יותר.
לכן, ההבנה החשובה ביותר מכל זה היא שמטרת הלימוד שלנו היא לזכות בגישה לאור הגנוז, ובאמצעותה, לזכות ביכולת לראות את העתיד. וכאשר נזכה להגיע לרמה האמיתית הנקראת האור הגנוז, אז זמן, מקום ותנועה לא יהוו לנו מכשול. רש“י, המקובל והפרשן הגדול, אומר שאנשים חייבים להתעורר לכך,במיוחד כאשר יש חוסר בהבנה אמיתית של מטרת הלימוד. אם אדם לומד באמת עם הרצון הזה, עם המטרה הזו, ובאמצעות הלימוד הזה הוא יכול לגשת לאור האמיתי שבתוך הלימוד הזה, אז אין יותר מסכים ומחסומים, והאדם יכול לסלק את כל המסכים של הפשט של התורה, של הפשט של החכמה, והאור מתגלה בשלמותו.
אנו חייבים לשאול את עצמנו בשבת הזו, שבת צו, אם אנו מבינים מדוע אנו לומדים. האם אנו מבינים מדוע אנו מנסים לגשת לחכמה הזו? אולי יש סיבות אחרות ומשניות, אבל הסיבה היחידה והחשובה ביותר לכך שאנו חייבים לדחוף את עצמנו ללמוד היא מכיוון שאנו רוצים שתהיה לנו גישה אל האור הגנוז; אנו לא רוצים להיות חכמים, אנו לא רוצים לקבל מידע, אנו לא רוצים להיות מסוגלים לְלַמֵּד… אנו רוצים שתהיה לנו היכולת לגשת לאור הגנוז שנמצא מעבר לחכמה הזו. אם אדם לא הופך את המטרה הזו למוקד הלימוד שלו, אין שום תכלית ללימוד שלו, אם המיקוד והרצון שמאחורי הלימוד הזה אינם הגישה לאור הגנוז.
לכן, זו אחת ההבנות שאנו רוצים לקבל השבת הזו: מיקוד מחודש של הסיבה והמטרה של הלימוד שלנו. יש רק מטרה אחת אמיתית ללימוד שלנו, והיא לזכות בגישה לאור הגנוז. וזה פשוט עד כדי כך, כלומר, כל אחת ואחד מאתנו היום, מחר, כאשר אנו יושבים ולומדים, חייבים להזכיר לעצמנו שאם אנו מבינים שהסיבה לכך שאנו לומדים עכשיו היא שאנו רוצים לגשת אל האור הגנוז שבתוך המלים שאנו עומדים לקרוא, אז ניתנת לנו ההזדמנות לעשות כך.אבל אם אין לנו המודעות הזו, אם אנו לא מבקשים זאת לפני שאנו מתחילים ללמוד, לעולם לא נזכה בגישה לאור הגנוז הזה.
ואיך נוכל לבדוק ולהעריך אם יש לנו באמת גישה לאור הגנוז? אם ההווה והעתיד הם אחד. אם אנו זוכים ביכולת לראות את העתיד, זו המטרה. זו לא המטרה של הצדיקים, זו המטרה שלנו. שוב, אולי לא כולנו, כשנתחיל להתרכז בכך ולבקש זאת, נתחיל לראות מה יתרחש בעוד שנה או שנתיים, אבל אנו חייבים להיות מסוגלים להתחיל להרגיש לפחות מה יהיה עוד עשר דקות, חצי שעה, שעה מעכשיו. זו המטרה; ההווה והעתיד חייבים להיות אחד עבורנו.
הדרך לגשת לכך היא באמצעות הלימוד שלנו. כאשר אנו לומדים, לומר לעצמנו, “מדוע אני לומד/ת עכשיו? לא כדי לרכוש חכמה, לא כדי לפתור בעיה, אלא מכיוון שאני יודע/ת שמעבר למלים האלה יש אור גנוז. ואני מבקש/ת שבאמצעות הלימוד שלי, אזכה בגישה לאור הגנוז הזה. וכשאזכה בגישה לאור הגנוז הזה, אזכה בגישה אל תוך העתיד“. אם יש לנו המודעות הזו, אנו מבקשים זאת, ומתמידים בכך, אנו זוכים בגישה לאור הגנוז, ולכן, בגישה אל תוך העתיד. זו הבנה חשובה ומתנה חשובה שאנו מקבלים בשבת הזו, שבת צו.
