משפט הראשון של פרשת השבוע הזה אומר, "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה". כאן מדבר משה אל בני ישראל בתום ארבעים השנים כשהוא מתכונן לעזוב את העולם הזה; הם ייכנסו בקרוב לארץ ישראל בהנהגתו של יהושע.
המקובלים מלמדים שסוד הפסוק – ולכן סוד השבת הזו – אינו בכניסה לארץ ישראל הפיזית כפי שעשו בני ישראל לפני אלפי שנים, אלא בעליית כל אדם אל מה שקרוי העולם העליון. הרב ברג אומר לעתים קרובות שמודעות היא הכל; שהאדם נמצא היכן שנמצאות מחשבותיו ומודעותו. לכן, השאלה היא, איך נעלה את המודעות שלנו אל העולם העליון הזה?
התשובה ברורה ופשוטה יחסית, אם נחשוב על כך.
כאשר אנו נותנים חשיבות לדברים של העולם הפיזי – כלומר העולם של הרצון לקבל לעצמו בלבד והאגו – או כועסים ומודאגים בגללם, וזה מה שכולנו עושים במשך 99% מהזמן, אנו בעצם לוקחים את המודעות שלנו ומשקיעים אותה עמוק יותר בתוך הגשמיות של העולם הזה. למשל, מישהו עשוי לומר משהו שמרגיז אותנו. כאשר זה מתרחש, עלינו לשאול את עצמנו – האם זה מסוג הדברים שירגיז נשמה ששוכנת בעולם העליון, בעולם שאין לו שום קשר לאגו או לרצון לקבל לעצמו בלבד? אם זה משהו שכמעט תמיד מטריד, מרגיז או מדאיג אתכם, זה מפני שאתם מחוברים לפיזיות של העולם הזה, לאגו שלכם.
זה נכון גם לגבי דברים שגורמים לנו אושר ושאנו נהנים מהם. מהם הדברים האלה? אם תהיו כנים עם עצמכם, תבינו ש99% מהדברים שגורמים לכם שמחה אינם הדברים האמיתיים, אינם הדברים של העולם העליון, אלא דברים פיזיים של העולם הזה. וזה מסוכן מהרבה סיבות, מכיוון שאחת ממטרותינו בחיים היא להתנתק מהעולם הזה ולהתחבר לעולם העליון.
בפרשה הזו נאמר, "והיה כי תבוא אל הארץ"; המקובלים מסבירים שכאשר משתמשים במלה "והיה" זה מתייחס לשמחה. זה מלמד אותנו שהשמחה היחידה שאדם יכול לחוות באמת אי פעם היא בהעלאת עצמו לעולם העליון. השמחה האמיתית היחידה היא בניתוק עצמנו מהעולם הפיזי הזה, וחיבור עצמנו לעולם העליון.
יש אמירה מפורסמת שאומרת שלאדם שגר מחוץ לארץ ישראל אין אלוקים, כלומר שאין לו קשר לאור של הבורא. רק לאדם שחי בתוך ארץ ישראל יש חיבור לאור הבורא. ארץ ישראל כאן אינה מתייחסת לאדמה הפיזית, אלא למימד הרוחני העליון שאנו מדברים עליו. וזו הבחירה שמופיעה בפנינו השבת הזו. האם אתם רוצים להמשיך להתגורר בעולם של הרצון לקבל לעצמו בלבד, או שאתם רוצים להתנתק ממנו ולבוא "אל הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך" – אל הארץ שבה הבורא נותן לך אור וברכות בלתי פוסקים?
יתירה מזו, בתלמוד נאמר שכאשר נצחו בני ישראל את עמלק – ואנו יודעים שהוא מייצג את הספק ואת מקור כל החושך והשליליות – משה הרים את ידיו, ובכל פעם שבני ישראל הביטו למעלה אל השמים הם נצחו את עמלק, ובכל פעם שלא עשו כך, הם הפסידו לעמלק. אם כן, מהו סודו של הסיפור הזה? אין הכוונה לכך שהרמת עיניהם למעלה אל השמים נתנה להם כוח. אלא, כאשר הם הכריחו את עצמם לדחוף את המודעות שלהם אל העולם העליון ולנתק את עצמם מהמודעות של העולם הזה הם קיבלו עזרה, נסים והגנה. כל עוד הם נשארו מחוברים לעולם הזה כשעיניהם מביטות כלפי מטה, נותנים חשיבות לדברים של העולם הזה, הם הפסידו לעמלק; אדם יכול למשוך אור, הגנה, עזרה ונסים רק במידה שבה הוא מנתק את עצמו מהעולם הזה.
רבים מאתנו, אפילו אלה מאתנו שהם רוחניים, חושבים שיש לנו בחירה ושזה בסדר להישאר מחוברים לעולם הזה באופן יחסי, אומרים לעצמנו, "אני יודע שבטווח הארוך אני בוודאי לא רוצה להיות מחובר. אבל יש לי זמן, אני רוחני, אני עושה את כל הדברים האחרים." אבל אין בחירה. מפני שהסיבה שאנו נמצאים בעולם הזה היא להתנתק מהעולם של הצד השלילי, ולחבר את עצמנו, בחיים האלה, במודעות שלנו, לעולם העליון. ועל ידי כך, למשוך אינספור ברכות ונסים מהאור.
זוהי המתנה של השבת הזו.