פרשת “חֻקַּת” מתחילה בדיון על תהליך הסרת טומאת המת, האנרגיה החשוכה שממלאה את האדם כאשר הוא או היא נמצאים ליד גוף מת. אבל המקובלים מסבירים שמטרת הקריאה הזו אינה רק לספר שוב על התהליך הפיזי שחייב לעבור אדם שהיה ליד, או נגע בגוף מת, לפני שיוכל שוב להיחשב טהור, אלא שהדבר מגיע לנקודה הרבה יותר חשובה ובסיסית: סילוק הכוח שיוצר את החושך בחייו.
במהלך חיינו, כאשר אנו פועלים בדרך שלילית, אנו מתחברים לכוח החושך האפל הזה, ואז השליליות הזו מתגלה בחיינו בדרך זו או אחרת. אבל שבת “חֻקַּת” היא מתנה שיכולה לעזור לנו לסלק את כל הכוחות השליליים שנדבקו אלינו; באמצעות הקריאה, וההתחברות לפרשת “חֻקַּת, אנו מקבלים את העזרה לנתק אותם.
המקובלים אומרים לנו שאפילו המלך שלמה מתייחס לתהליך הזה של פרה אדומה, שנשרפה ושומשה ככלי טיהור לסלק כל קשר לכוח המוות, כאשר אמר:” אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי.” [קהלת ז’ כה’]. והמקובלים מלמדים שהיכולת לראות אור כאשר אחרים רואים חושך, היכולת לגלות אור כאשר אחרים חווים חושך, היא באמת כל המטרה שלשמה הגענו לעולם הזה; המטרה לשמה הושמה נשמתנו בעולם הזה הייתה כדי שנוכל, במהלך החיים, למצוא את המקומות החשוכים האלה, שמסתירים בתוכם אור, ולגלות אותם כאור.
משה יכול היה לעשות זאת כל הזמן, אפילו כאשר חווה מוות. למשל כאשר הוא ראה את מותו של קורח, וגם את מותם של בני אהרן נדב ואביהו, אחרים ראו בכך חושך, והוא ראה בכך רק אור. אבל רוב האנשים אינם יכולים לראות את האור הזה, ואפילו המלך שלמה, שהבין שכל מטרת חיינו בעולם הזה היא לחוות וללכת למקומות החושך ולגלות אור, אמר שזו עדיין עבודה בשבילו, שהיא רחוקה ממנו, לראות את אלה שחווים מוות ולהיות מסוגל בו בזמן לשמור על המודעות, על היכולת לראות שם רק אור.
וזוהי מהותה של שבת “חֻקַּת”; זוהי באמת שבת שבה אנו מוצפים בכוח של טיהור שיכול לסלק את כל הכוחות השליליים שהבאנו על עצמנו כאשר פעלנו באופן שלילי. בסופו של דבר, אנו רוצים להיות ברמה של משה, שבה לא משנה איזה חושך אנו רואים, אנו רואים רק אור. זוהי מתנת פרשת “חֻקַּת”, חיזוק המודעות שלנו באופן כזה שכאשר אחרים רואים חושך, אנו רואים רק את האור שחבוי שם.
