כאשר ליבנו סגור, אנו נוטים לשפוט יותר אחרים ואת עצמנו. אם נאפשר לעצמנו 'לשבור את השריון', נוכל לחוות יותר אהבה ואף להתפתח רוחנית. אז איך בעצם עושים זאת?
מאת: קרן ברג
"לב אוהב הוא החכמה האמיתית ביותר." – צ'ארלס דיקנס
בעוד שחודש מזל תאומים, הוא חודש אלמנט האוויר, הנשלט על ידי האינטלקט, חודש מזל סרטן סובב כולו סביב הרגש. כמזל מים, טבעו של מזל סרטן לרמוז לנו לחוות את הרבדים העמוקים יותר של הווייתנו.
מזל סרטן נשלט על ידי הירח, ולכן, מי שנולד במזל זה, עלול להיות רגיש יותר משאר חבריו בגלגל המזלות. למעשה, אחת המשימות של בני מזל סרטן בעולמנו, היא למצוא דרך לאזן את רגשותיהם העזים. בשל השורש המימי שבהם, בני מזל סרטן, נוטים לעטות שריון על מנת להגן על עצמם מפני פגיעה. זוהי אחת הסיבות מדוע כל כך מתאים שבעל החיים המכונה סרטן מסמל מזל זה.
לחוות אהבה ללא תנאי
הרעיון הרוחני של חודש תמוז הוא, שאם נהיה מסוגלים לשבור את השריון שלנו, אזי יש לנו את הסיכוי לחוות את אחת החירויות הכי גדולות: אהבה ללא תנאי. לצערי, הקליפה הגדולה ביותר – והקשה ביותר עבורנו לשחרר – היא הקליפה שיצרנו סביב ליבנו.
כאשר ליבנו סגור, אנו נוטים לשפוט יותר אחרים ואת עצמנו. אנו חשים תקועים בתוך שגרה. אנו ציניים יותר, מפחדים לנסות דברים חדשים והמומים יותר לנוכח אי ודאויות בחיינו. ואולי הגרוע מכולם הוא, שאנו מתקשים לאפשר לאחרים להיות חלק מאיתנו, ולנו ולהיות חלק מהם.
כאשר ליבנו פתוח, מצד שני, אנו חשים יותר הרמוניה עם האחרים ועם היקום. קיים בנו פחות פחד באשר לעתיד או העבר. אנו מסוגלים להתבונן באחרים בעיניים אוהבות ולא שופטות, ומסוגלים לחלוק עמם רגעי שמחה ועצב. ויותר מכל, אנו מסוגלים לחוש באור הבורא בחיינו.
בקיצור, הכוח של לב פתוח גדול הרבה יותר מכפי שאנו מסוגלים לתאר. זה יכול להשפיע על כל תחום בחיינו ובחייהם של הסובבים אותנו.
אז, איך אנו יכולים לפתוח את ליבנו בחודש זה?
אם נחשוב על כך, על מנת לגרום לעץ לצמוח, עלינו תחילה, לקחת זרע, לטמון אותו באדמה הקרירה והחשוכה ולכסות באדמה. על הקליפה העוטפת את הזרע להישבר ולהיפתח, משום שרק אחרי שהקליפה נשברת יכול הזרע לגדול ולהתפתח לצדדים וכלפי מעלה.
תהליך דומה מתרחש עם הקליפה סביב ליבנו. על מנת לשבור אותה, עלינו תחילה להיכנס למקום החשוך בנו, ולחוש את הכאב והמגבלה של החיים עם לב סגור. מתוך הארה זו, אנו יכולים לבנות בתוכנו את הרצון לשבור את הקליפה שלנו, ואם נהיה ברי מזל, ליבנו יפתח אל האור, ייצא מתוך ה"אני" ויתחבר לתוך ה"אנחנו". לא, אין זה תהליך פשוט (גדילה רוחנית אף פעם אינה קלה), אך יש בידינו כלם רבים שיכולים לעזור לנו בתהליך זה.
הנה מספר הצעות ישומיות:
1. פנו זמן בכל יום לסריקה או לקריאה בזוהר, ועשו מדיטציה שתעזור לכם לפתוח את הלב (אם אין בידיכם ספר זוהר, אתם יכולים לקרוא מתוך האתר: www.zohar.com ).
2. העריכו את הברכות שבחייכם.
3. עשו מאמץ באופן מודע להישאר פתוחים לאתגרי החיים.
ראו את האהבה באנשים אחרים. קל מאוד לשפוט אחרים, ולראות את מגרעותיהם, אך כולנו נושאים מגרעות. הבורא לא ברא אותנו מושלמים. ככל שנחווה בעצמנו מציאות של אהבה, על ידי בחירה מודעת לראות את הטוב באנשים אחרים, כך גובר הסיכוי שלנו לחוות את פתיחות הלב.