השבת אנו קוראים שתי פרשות – "ויקהל" ו-"פיקודי". שתי הפרשות חשובות ומכילות כמות עצומה של סודות ותובנות. יש גילוי מסוים ומאוד חזק שקראתי ב"ערבי נחל" שברצוני להתמקד בו, לימוד המכיל רבדים שונים. גילוי שאם נזכה להבינו, לזכור אותו ולחיות אותו, ישנה את חיינו.
"ערבי נחל" מסביר, כן, יש לנו נשמה; אך מהי הנשמה שלנו באמת? הנשמה שלנו היא פוטנציאל. לנשמה של כל אחד ואחת מאיתנו יש אור פוטנציאלי שיתגלה בעולם; העבודה הרוחנית שלנו, הסיבה שאנו כאן, היא לגלות ולממש את הפוטנציאל של הנשמה שלנו. הנשמה שלנו היא כמו זרע של עץ – יש לזרע את הפוטנציאל להתממש כעץ, אך אין זה דומה או קרוב לעץ כשהוא בצורתו כזרע. עלינו לשתול את הזרע, עלינו לגדל אותו. כך גם הנשמה שלנו – נשמתנו היא כמות קטנה של פוטנציאל גדול.
כפי שהזוהר מסביר, יש לנשמה חמש רמות. הרמה החמישית והכי גבוהה – כאשר הנשמה משיגה את ההשלמה שלה – לא נדון בכך כאן, אך הרמה הזו מכונה "יחידה". "נפש", הרמה הנמוכה ביותר של נשמתנו, היא הכוח המאפשר לנו לזוז ולבצע פעולות. בכל פעולה שאנו עושים, בין אם חיובית או שלילית, אנו למעשה נכנסים לתוך נשמתנו, לוקחים ניצוץ אור של "נפש" ומגלים אותו לעולם דרך הפעולה הזו. הרמה הנקראית "רוח", הרמה השניה של נשמתנו, נותנת לנו את היכולת לדבר. בכל פעם שאנו מדברים, אנו נכנסים לנשמתנו, לוקחים ניצוץ של "הרוח" שלנו ומגלים אותו לעולם. הרמה הנקראית "נשמה" היא הרמה של המחשבה. בכל פעם שאנו חושבים, אנו נכנסים לנשמתנו, לוקחים ניצוץ מרמת ה"נשמה" ומגלים אותו לעולם. הרמה הנקראית "חיה", הרמה הרביעית של נשמתנו, היא הרמה של מחשבה עמוקה. בכל פעם שיש לנו מחשבות מורכבות – בין אם כשאנו לומדים, בין אם זה חוקר המנסה למצוא תרופה למחלת הסרטן – אנו מסוגלים לשאת את המחשבות העמוקות הללו משום שאנו נכנסים לנשמתנו, לוקחים ניצוץ של אור פוטנציאלי של "חיה", ומשתמשים בו לגילוי מחשבות עמוקות.
זוהי התובנה הראשונה שעלינו להבין. כל פעולה, כל מילה, כל מחשבה, כל מחשבה עמוקה לוקחות חלק מאותן רמות של הנשמה המקושרות אליהן, ומגלות אותם לעולם.
כאשר משהו לא מתממש, אנו יכולים לשנות זאת. לדוגמא, האדמה, אשר במצבהּ הפוטנציאלי, יכולה לגדל תפוחים, זיתים, או תפוזים – תלוי איזה זרע שתלנו. עם זאת, ברגע שזרענו עץ תפוחים, העץ גדֵל ויש תפוחים על העץ. העץ לא יצמיח זיתים או כל דבר אחר לא משנה מה נעשה. ברגע שקיבלנו החלטה וביצענו אותה, היא לא ניתנת לשינוי. הדבר דומה לאותם חלקים של הנשמה שאנו מגלים.
אם אדם מדבר באופן חיובי, הוא מגלה ניצוץ של אור לא ממומש מהרמה הנקראית "רוח", באופן חיובי; אותו אדם גילה חלק בעצמו אשר התקיים לפני כן רק במצב הפוטנציאלי שלו, וכעת משנתגלה לעולם, לא ניתן עוד לשינוי. הדבר דומה גם בפעולות שליליות כמובן. אם אדם מדבר לשון הרע, הוא נכנס לרמת ה"רוח", לוקח ניצוץ של אור לא ממומש, מגלה אותו ויוצר חושך. במילים אחרות, הוא גילה עצמו באור שלילי.
ברגע שהתגלה, אנו לא יכולים לשנות עוד. וזה מאוד חשוב – כל דבר שאנו עושים, כל דבר שאנו מגלים, הוא מה שאנו נהפכים אליו, מה שהנשמה שלנו נהפכת אליו; זה נותן לנו הבנה עמוקה יותר למה שנאמר בזוהר שכל פעולה שאנו עושים מגלה מלאך. מיהו המלאך הזה? מהי הדמות הרוחנית הזו? זה אנחנו, כאשר אנו נגלים בדרכים חיוביות או שליליות.
יש בנו שני חלקים: חלק אחד הוא הפוטנציאל, מהות הנשמה שלנו, והחלק השני הוא מה שגילינו.
הנשמה שלנו היא אוסף של כל אותן מחשבות חיוביות ושליליות, מילים ומעשים. כמובן, שאיננו ממש חשים כך את המציאות. אך אם נשים לב, זה נגלה אלינו בחיי היום-יום. אם אדם חווה חושך, זה אך ורק מסיבה אחת – משום שדרך המילים שלו, המעשים, המחשבות והמחשבות העמוקות, הוא מגלה את האור שלו יותר דרך החושך.
כל פעולה שאנו עושים מוציאה לפועל חלק משנשמתנו, חלק שלא נוכל עוד לשנות אחרי שנגלה לעולם. כל מחשבה, מעשה, מילה, מחשבה עמוקה, לוקחת ניצוץ מחלק מסוים בנשמה ומגלה אותה בעולם, ואז זו מהותנו, זה מה שאנו הופכים אליו. אנו לא רואים זאת. אנו אפילו לא מרגישים זאת לפעמים, אך זה מה שקורה בכל פעולה ופעולה שלנו.
אני מקווה שהאינפורמציה הזו, משנה לחלוטין את האופן בו אנו רואים את חיינו.
מה רובנו חושבים? אפילו אלו שמחשיבים עצמם כרוחניים? אנו חושבים: "אני אעשה את הפעולה השלילית הזו, ואני יודע שזה לבטח יחזור אליי בדרך כזו או אחרת, אך לא משנה מה יהיה, אתמודד עם זה. זה לא עד כדי-כך גרוע." אך כעת אנו מבינים שאם אנו עושים מעשים שליליים, אנו למעשה מגלים חושך ומתחברים ל"סיטרא אחרא", הצד השלילי. אנו למעשה יוצרים עצמנו מחדש בכל יום. אנו נמצאים בתהליך של יצירה, בין אם בחיבור מוחלט לאור הבורא ובין אם, חס ושלום, בחיבור לצד השלילי.
בפעם הבאה שאתם מתכוונים להגיד משהו שלילי על מישהו אחר, עיצרו וחישבו על זה. אתם יוצרים עצמכם דרך פעולה זה. אתם נוטלים מעצמכם ניצוץ של רמת הנשמה הנקראית "רוח", המעניקה לכם את הכוח לדבר ואתם נוטעים עץ במשכנו של החושך. זהו העץ שלכם, הנכס שלכם. וכעת אתם כרוכים בו לנצח.
דרך המעשים שאנו עושים, המחשבות שאנו חושבים, המילים בהן אנו משתמשים, אנו יוצרים עצמנו. אנו לוקחים את הפוטנציאל שטרם נגלה ושמים אותו במקום כזה או אחר, ושם הוא נשאר לנצח, וזו חלק מהמהות שלנו. עם זאת….. יש כלי אחד שעוזר לנו לשנות אם אכן קשרנו עצמנו בשליליות, וזה נגלה לנו בפרשת השבוע.
זהו באמת הסוד הראשון שהבורא אומר למשה לספר לבני ישראל בשבת הזאת. נאמר, שכאשר משה ירד מההר, משה מאסף את כל בני ישראל; המקובלים מסבירים שהסיבה שמשה אסף את בני ישראל היא כדי לגלות להם את הסוד אותו ציינתי – סוד מטרת הנשמה שלנו, ואיך שאנו יוצרים עצמנו, בין לאור ובין אם לחושך, דרך המעשים שלנו, המילים, המחשבות והמחשבות העמוקות.
משה גם סיפר לבני ישראל בנוסף, שהבורא העניק לו את ההבנה של איך ניתן לשנות זאת. כיצד, גם אם נפל ניצוץ נשמה לדרכים שליליות, יש עדיין דרכים לשנות זאת. כיצד? הבורא אומר שבמשך ששת ימות השבוע אנו יכולים לבצע מעשים. ביום השביעי, דרך הכוח של שבת, אנו יכולים לשנות את המעשים הללו.
בשבת כל העולמות מתעלים. אנו יודעים, כפי שהמקובלים מספרים לנו, שיש למעשה חמישה עולמות: עולם האדם הקדמון, עולם אצילות, עולם בריאה, עולם יצירה ועולם עשייה. איננו ממש מדברים על עולם האדם הקדמון. אנו מדברים של ארבע העולמות התחתונים יותר – אצילות, ושלושת העולמות הנמוכים יותר – בריאה, יצירה ועשייה. מתחת לעולם העשייה, העולם בו אנו חיים, יש שלב ביניים, הנקרא "נוגה", שאינו בהכרח חיובי או שלילי. זהו שלב שיכול להתנודד בדרך זו או אחרת. מתחת לשלב זה, יש את הצד השלילי, או עולמות החושך. אם אדם יצר שליליות, באופן כזה או אחר, דרך מילותיו, מחשבותיו ופעולותיו, אז חלקים מנשמתו ניגלו לחושך. אך כפי שהעולמות עולים בשבת, אנו יכולים להתעלות עמם. אפילו ממעמקיי החושך, אנו יכולים להתעלות למימד הבא. לנקודה אליה נוכל להתעלות בשבת אחת, בשבת הבאה נוכל להתעלות אפילו גבוה יותר.
במילים אחרות, אם אדם לקח ניצוץ מנשמתו, מהחלק הנקרא "נפש", למשל, והוציא אותו לפועל לתוך שליליות, אז הוא כרך נשמתו בדרגה כזו או אחרת למימד של חושך. אך, אם לפני שבת, אותו אדם נזכר מה הוא עשה, ועושה תהליך של תשובה, הוא מבקש סליחה, ואז החלק בנשמתו שנמצא בחושך התעלה בשבת למימד של "נוגה". ואז, בשבת הבאה, אם הוא עדיין זוכר, עושה תשובה ושוב מרגיש רע לגבי מה שעשה, אז החלק הזה בנשמתו יכול להתעלות מהעולם של "נוגה" לעולמות עליונים של בריאה, יצירה ועשייה.
לכן נאמר שתיקון נקי ושלם יכול לקרות כאשר אדם מתקשר לשתי שבתות ברציפות. משום שהשבת הראשונה מעלה את כל המחשבות, המילים והמעשים השליליים שגילנו בעולמות שליליים לעולם "נוגה". והשבת השניה, מעלה הכל משלב הביניים הזה לעולמות טהורים, לעולמות קדושים יותר.
זוהי המשמעות האמיתית של הפסוקים הראשונים בפרשת השבוע; למרות שהסברנו שברגע שאנו מוציאים לפועל ניצוצות של נשמתנו, אין אפשרות לשנות זאת, דרך הכוח של השבת, אנו למעשה יכולים להעלות אותם. זהו הכוח הנפלא המוענק לנו בשבת הזאת. הכוח הזה יתן לנו את היכולת היומית והמתמשכת לקשור עצמנו, לגלות עצמנו, בעץ החיים, באור של הבורא.
ברכות ואור,
מיכאל ברג
