אמצו אל לבכם את המסע עצמו
מאת: קרן ברג
מחלום גדול יכול לבוא גמול גדול, אבל שום דבר אינו משתווה למסע עצמו. מכיוון שכמו שאין גמול בלי מסע, אין מסע בלי גמול.
פעם היה אדם שעבורו כל יום היה דומה למשנהו. הוא התעורר מוקדם מאוד כל בוקר, לבש את חליפתו וקשר את עניבתו. הוא הלך לעבודה, חזר הביתה, אכל ארוחת ערב, והלך לישון. יום אחר יום, חייו לא השתנו. כל יום אמר לעצמו, “כאשר אהיה בן 60, אפרוש. ואז יהיה לי הבית הזה ליד הים.” וכך, בשביל זה הוא חי. חיים שלמים הוא בילה בצפייה לפרס הגדול.
אתם יודעים, ישנם שני סיומים שונים לסיפור הזה. בגרסאות מסוימות, האדם הזה נפטר בן 59. רק בשערי השמיים הבין פתאום באיזה אופן נורא בזבז את חייו. בגרסה אחרת של הסיפור הזה, הוא פורש ומשיג את בית חלומותיו ליד הים. הוא נכנס פנימה, מביט סביב, ונדהם מהיופי הרב. הוא יושב וצופה החוצה אל הנוף. דקה עוברת. ואז שתיים. בסופו של דבר, עברה שעה, ולאחר מכן יום. ביום שלמחרת, הוא מתעורר מוקדם מאוד, לובש את חליפתו וקושר את עניבתו, וחוזר לשבת בכסא שלו ומביט על הנוף. כל המלים נעתקו מפיו של האיש בבית חלומותיו. כולן, חוץ משתיים…”ועכשיו מה?”
לא משנה איך מסתיים הסיפור, אבל המסר נשאר בעינו: לא משנה מהו סוף הדרך, אלא המסע עצמו.
לכולנו יש “בית חלומות” משלנו – מטרה או מטרות שאנו חייבים להשיג, החוסרים שמונעים מאתנו לחיות את חיינו במלואם בהווה. לחלק מאתנו, החלום הוא אולי למצוא אהבה אמיתית ולהתחתן, ולאחרים לצאת מהחובות, או להתגבר על התמכרות. רצון בריא ואפילו מניע שאפתני לכל הדברים האלה הוא טוב! זה הדלק ההכרחי שמעיר אותנו בבוקר. הבעיה היחידה היא כאשר אנו נעשים כל כך ממוקדים בסוף המשחק עד שאנו שוכחים את הכאן והעכשיו.
פרשת השבוע הזה, פרשת “שמות”, מתאימה לכך. למרות שזו הפרשה הראשונה בספר “שמות”, הנקרא בלועזית “אקסודוס”, שפירושה “גלות”, הגלות עצמה אינה נמשכת כמה שבועות. בסופו של דבר, בני ישראל יצאו ממצרים ויישארו עבדים לה. הם יטעמו את החלב והדבש, ויחוו באמת את הארץ המובטחת. אבל אם זה היה החלק החשוב ביותר שבסיפור, ספר שמות היה מתחיל כאן. לא, ספר שמות – כמו חיינו, מספר על המסע, לא על הארץ המובטחת.
השבוע, יש ביקום אנרגיה שיכולה לעזור לנו ללמוד כיצד לאמץ ללבנו את המסע. במשך שבעת הימים הבאים, הייתי רוצה לעודד כל אחת ואחד מכם לנסות באמת לחיות את הרגע – להתבונן סביב ולהעריך את היופי שמקיף אותנו בכל מקום, ולחוות את חדוות היציאה מתוך עצמנו אל האחרים במשך הדרך. חשוב מכל, היו סבלניים עם עצמכם במשך התהליך, ואהבו את מי שאתם ממש עכשיו, ברגע זה. מכיוון שאתם בדיוק כפי שאתם אמורים להיות בדרככם לקראת האור.
תוך שאנו דוחפים את עצמנו לקראת היעוד שלנו, מטפסים כל הזמן, מחפשים כל הזמן, הבה נזכור שהמסע שלנו הוא עצמו הגמול שלנו. מכיוון שבמסע אנו מוצאים את המתנה הגדולה מכולן: את האני האמיתי שלנו.
השבוע, אמצו ללבכם את המסע עצמו כשתמצאו את המצפן האמיתי שלכם.
מאחלת לכם שבוע מבורך
קרן
