מאת מיכאל ברג
יש קטע יפה בסוף פרשת “אֱמֹר” בזוהר, שבו רבי שמעון בר יוחאי אומר: “בוא וראה, הרי בני אדם אינם יודעים ואינם מסתכלים ואינם משגיחים, בשעה שברא הקב”ה את האדם וכיבד אותו ביקר העליון, ביקש ממנו שיתדבק בו, כדי שימצא יחיד, ובלב יחיד, ובמקום דבקות יחידה, שלא ישתנה ולא יתהפך לעולם, ובקשר הזה של אמונה היחידה, שהכל מתקשר בה, זה שנאמר “ועץ החיים בתוך הגן”. [הזוהר הקדוש, פרשת אמור, עמוד 118, פסוק שלד’]. כלומר,אנשים אינם יודעים, אינם רואים ואינם שמים לב לכך שכאשר הבורא ברא את האדם, והזרים למטה את כל האור והברכות לאדם, הבורא רצה דבר אחד. הוא רצה שהאדם יהיה מאוחד ומחובר לחלוטין לאור הבורא, שלא יהיה שום שינוי,שלא יהיה שום דבר שישתבש.
הבורא ברא את האדם למטרה אחת בלבד, ורב אשלג מדבר על כך באריכות ב”הקדמה לתלמוד עשר הספירות” [פורסם בספר “ובחרת בחיים”]: להשיג חיבור מושלם לוודאות באור הבורא. הכל קשור לרמת הוודאות שהאדם מעורר.כאשר נאמר שעץ החיים היה באמצע גן העדן, פירוש הדבר הוא שהבורא אמר לאדם: “אני צריך ממך דבר אחד. רצוני עבורך הוא שהאור יזרום אליך כל הזמן,רצוני ממך הוא להיות בייחוד, בדבקות של חיבור לאור הבורא, וזה חייב לבוא עם וודאות.”
אבל אדם, ואנחנו, עדיין ממשיכים לסטות מדרך הוודאות, וכך אנו עוזבים את עץ החיים. עזבנו את החיבור המוחלט לאור הבורא, ואנשים עדיין בוחרים להיות מחוברים לעץ שמשתנה מטוב לרע. לכן אנו נופלים מהרמות הגבוהות ביותר לרמות הנמוכות ביותר, ולרוע המזל, נעשים מחוברים לשינויים מתמידים כל הזמן – לפעמים טוב, לפעמים רע. מכיוון שהרמה הנעלה ביותר היא הרמה של “דבקות יחידה“, רמה שבה שום דבר אינו משתנה. כי כך נאמר, שבבריאה המקורית, היינו אמורים להיות ישרים, אבל אדם, למרבה הצער, רוצה כל מיני חישובים, ועוזב את דרך עץ החיים כדי ללכת בדרך של עץ הדעת טוב ורע.
אם כן, הזוהר אומר לנו כאן שחיבור לבורא הוא “דבקות יחידה“. הדבקות שבחיבור, הייחוד בכך שאדם מאחד את עצמו לחלוטין עם אור הבורא. להיות אחד עם אור הבורא. אם כן, מהו פירוש להיות אחד? עבור כולנו הנמצאים בדרך הרוחנית, עבודה רוחנית חשובה לנו. וודאות חשובה לנו. אבל יש דברים אחרים שגם הם חשובים לנו. ברגע שיש דברים אחרים שגם הם חשובים לנו,זה כבר עץ הדעת; האדם הזה עושה לי את הדבר הזה, האדם ההוא עשה לי את הדבר ההוא. כל הדברים שגם הם חשובים לנו מסיטים אותנו מדרך עץ החיים,ומחברים אותנו לעץ הדעת טוב ורע. לכן, ההבנה שלנו חייבת להיות שאם אנו רוצים להיות בדרך שמחברת אותנו למה שהזוהר מכנה “דבקות יחידה“, לא יכולים להיות מעורבים בכך דברים אחרים.
אין זה אומר שאנו לא חיים בעולם הפיזי ואין אנו יכולים ליהנות מדברים. אבל כל עוד יש דברים חשובים, דברים שמעסיקים את מחשבותינו, שמטרידים אותנו ומרגיזים אותנו, אז אנו מחוברים לעץ הדעת טוב ורע. חיבור לעץ החיים פירושו שאנו בייחוד, שיש רק מחשבה אחת במוחנו כל הזמן: מה אני עושה כדי להתחבר לאור הבורא ולהשיג את הדבקות היחידה, את הייחוד שבחיבור? כל מחשבה אחרת מסיטה אותנו מדרך הישר.
הזוהר אומר שאנו בוחרים בכך יום יום. אנו עוזבים את עץ הייחוד, את עץ החיים, את העץ שאנו יכולים להתחבר אליו רק כאשר המודעות שלנו היא בייחוד וכאשר הדבר היחיד שחשוב לנו הוא החיבור שלנו לאור הבורא. אנו יכולים לעשות הרבה עבודה רוחנית, אנו יכולים ללמוד הרבה, אנו יכולים לקרוא בזוהר, ועדיין לא להיות מחוברים למצב “דבקות יחידה”, מכיוון שלמצב הזה יש אך ורק מהות אחת. זו דבקות, זה ייחוד, וזה אומר שאדם יכול להתחבר למצב הזה רק כאשר הוא במצב מודעות של ייחוד, של דבקות.
מה פירוש להיות במצב של ייחוד, במצב של דבקות? זה אומר שהחיבור שלי לאור הבורא הוא הדבר היחיד שאכפת לי והדבר היחיד שמטריד אותי. כאשר אדם מתחיל לחשוב על כל הדברים האחרים שחשובים לו חוץ מהחיבור שלו לאור הבורא, הזוהר אומר שהוא עוזב את הדבקות היחידה בעץ החיים ומתחבר לעץ הדעת, שהוא לפעמים טוב ולפעמים רע. בעץ הזה יכולים להיות גם עבודה רוחנית, חכמה, ולפעמים חיבור לאור של הזוהר. אבל הוא איבד את עץ החיים, מכיוון שאנו לא יכולים להיות מחוברים לדבקות היחידה בעץ החיים כאשר המוח שלנו מלא גם בדברים אחרים.
הבורא אומר: “בראתי את האדם כדי שיהיה במצב של “דבקות יחידה“. שוב,אין זה אומר שאנו לא חיים בעולם הפיזי ולא נהנים מהרבה דברים או שאין לנו מחשבות אחרות; אבל כאשר אנו מדברים על הדברים שמטרידים אותנו, מה שחשוב לנו, מה שבאמת מעסיק את מוחנו, על זה אנחנו מדברים. מה הדבר החשוב לנו ביותר? שום דבר לא מסיח את דעתי, שום דבר אחר לא יכול להרגיז אותי, או להרחיק אותי מזה. הרמה שבה יש לנו המודעות הזו, או כפי שהזוהר קורא לכך, מודעות של “דבקות יחידה“, זו הרמה שבה אנו מחוברים לעץ החיים. אבל ברגע שאנו מתחילים לחשוב על דברים אחרים שמעסיקים אותנו ודברים אחרים שחשובים לנו, אנו עוזבים את עץ החיים, וכבר מתחברים לעץ שיש בו כל מיני דברים אחרים, גם טובים וגם רעים.
בפעם הבאה שבה יתרחש משהו שירגיז אותנו, שירצה להסיט את מחשבותינו,עלינו לזכור מה שהבורא אומר לנו. הדרך להיות מחוברים לחיים היא “דבקות יחידה“, והדרך להתחבר לעץ הדעת טוב ורע היא באמצעות כל מיני סוגים של מודעות אחרת. זו עבודת חיים, כמובן, אבל אם אדם דוחף את עצמו, באופן עקבי, להיות במצב מודעות של “דבקות יחידה“, למצב שבו הרצון היחיד שלו יהיה להתחבר לאור הבורא, אז בסופו של דבר, כפי שאומר הזוהר, הוא יוכל להגיע למצב שבו לא יטעם את טעם המוות. אבל, אם הוא יעזוב את הדרך הזו,אם יעזוב את ה“דבקות היחידה“, אז כל מיני סוגים של מוות ושל חושך יהיו גם הם חלק מדרכו.
הזוהר אומר שכל עוד אנו לא שומרים על מודעות של “דבקות יחידה“, אז לפעמים דברים טובים מתרחשים, ולפעמים דברים רעים. לפעמים הדברים יהיו מכעיסים, לפעמים הדברים יהיו שלווים. לפעמים יהיה דין, לפעמים יהיו רחמים, אבל לא נוכל לשמור על חיבור אחיד לחיים, לרחמים, לטוב ולשלום.מכיוון שנאפשר להרבה סוגים שונים של מודעות – זה חשוב וגם זה חשוב – ואז נחבר את עצמנו לכך. עשינו את הבחירה, “אני מחבר/ת את עצמי לעץ הדעת טוב ורע.” הזוהר אומר לנו שהבורא רוצה שיהיה לנו רק טוב, ואומר לנו כל יום להפסיק לאכול מעץ הדעת טוב ורע, ולהפסיק להדאיג את עצמנו, או להעסיק את עצמנו, בדברים שונים ומשונים.
אנו לא אמורים להיות מושלמים, אבל במשך השבוע, במשך יום, כמה מהמוח שלנו מחובר לעץ החיים? עכשיו, כשיש לנו ההבנה הזו, השאלה שאנו שואלים את עצמנו היא זו: עד כמה המודעות שלי ממוקדת אך ורק בחיבור שלי לאור הבורא, ועד כמה ממנה ממוקד בדברים אחרים? וכאשר מספיק מאתנו נדחף את עצמנו לכך, זה הדבר שיביא שינוי לכל העולם. זה קטע חשוב מאוד בזוהר,ומכיוון שהוא מתגלה לנו בשבת “אֱמֹר”, פירוש הדבר הוא שהיכולת שלנו להתעורר לחיבור גדול יותר ל“דבקות יחידה“ זמין לנו השבת הזו.
