בראש השנה כולם יכולים להיכתב בספר החיים"
"בראש השנה נברא אדם הראשון;
הא כיצד,
בשעה הראשונה עלה במחשבה;
בשניה נמלך במלאכי השרת;
בשלישית כינס עפרו;
ברביעית גיבלו [הכין אותו];
בחמישית רקמו [יצר אותו];
בשישית עשהו גולם והעמידו על רגליו;
בשביעית זרק בו נשמה;
בשמינית הכניסו לגן עדן;
בתשיעית צווהו לא לקחת חלק בעץ הדעת;
בעשירית עבר האדם על ציוויו;
באחת עשרה נידון;
בשתים עשרה יצא בדימוס מלפני הקדוש ברוך הוא [נסלח לו].
אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אתה סימן לבניך, כשם שנכנסת לפני בדין ביום הזה, ויצאת בדימוס [ונסלח לך], כך עתידין בניך להיות נכנסים לפני בדין ביום הזה, ויוצאין לפני בדימוס [ וייסלח להם], אימתי? בחודש השביעי באחד לחודש”. [פסיקתא דרב כהנא, פסקה כג’, בחודש השביעי].
ביום הזה נשפטים כל בני האדם על מעשיהם וכל הגורלות של כולנו נרשמים. היום הזה עמוק כל כך עד שהחכמים מתייחסים אליו כאל "היום הארוך". זו תקופה בת 48 שעות שבה כל נשמה על פני האדמה עוברת לפני הבורא אחת אחת, ואז נכתבת כל נשמה באחד משלושה פנקסים: האחד עבור רשעים גמורים, השני עבור צדיקים גמורים והשלישי עבור הבינוניים. הרשעים נכתבים מיד בספר המוות. הצדיקים נכתבים מיד בספר החיים. הבינוניים מוחזקים על כף המאזניים וניתנת להם ההזדמנות להשתנות ולהטות את כף המאזניים שלהם לכף זכות, בימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים. אם כן, כיצד יתכן שהבורא אמר לאדם הראשון "כל ילדיך יצאו זכאים" כאשר ברור שחלק מהם נכתבים בספר המוות? הרב הסביר ש"ואהבת לרעך כמוך" אינה חובה מוסרית ולא מצווה דתית, אלא טכנולוגיה מדויקת ורבת ערך המחדירה בנו את היכולת להשיג את זכותנו המולדת כבוראים – שותפים של חיינו ושל העולם.
כשאנו אוהבים מישהו אחר כפי שאנו אוהבים את עצמנו, אנו מסלקים את החלל שבינינו ובין האדם האחר ומשווים את טבענו לטבע כוח האור של הבורא: בדרך זו אנו מתרוממים הרבה מעבר למחוזות הכאוס ומרחפים בעולמות האור העליונים. אבל מה שמונע לעתים קרובות מן האנשים להתחבר לניצוץ הבורא שבתוכנו, נקרא הרצון לתת, הוא שהיקום עמוס כל כך לעייפה באנרגיה השלילית של השנה שעברה. בראש השנה השליליות הזו מתנתקת מן הנשמה שלנו באמצעות תהליך רוחני שהמקובלים קוראים לו "נסירה". מה שמתרחש באופן קוסמי הוא שהנשמה שלנו משילה מעליה את כל הפיזי – את הגוף ואת חטאיו שמחוברים זה לזה באמצעות הרצון לקבל לעצמו בלבד.
רבי יצחק לוריא כותב: "בתהליך ההפרדה הרוחני הזה עובר הגוף שלנו סוג של מוות; וכשהתובע עומד בפני בית דין שמימי ומונה את חטאיו של האדם, כל מה שהוא יכול לראות זה רק גוף ללא כל חיים. לכן, השטן נסוג, חושב שהאדם מת, מתעלם ממנו וממשיך הלאה". וכך עיצב הבורא לכל אחת ואחד מאתנו דרך רחומה "לצאת צדיקים" כשהנשמה שלנו מתעלה מעל "חטאי העבר" וניתנת לה התחלה חדשה וחיים חדשים. בואו נלמד מהבורא וממעשיו ביום הזה ונשווה את דרכינו לדרכיו של הבורא: "מכיוון שדרכיו של הבורא שונות מדרכיו של האדם. האדם שופט חבר אהוב עם רצון טוב ורחמים, ושופט אויב עם כעס ורצון לדין. הבורא פועל אחרת, הוא שופט את כל העולם רק עם רצון טוב."
זה שיווי הצורה שאנו רוצים ליצור עם הבורא ביום הזה. להיות אוהבים, רחומים וחומלים זה כלפי זה – מכיוון שכך, אנו יכולים ליצור ניסים לשנה הבאה. הרב הזכיר לנו שנס נוצר כאשר הטבע מתגבר על התכונות המולדות שלו לפיכך שאנו התגברנו על התכונות המולדות שלנו. כשהתהליך האינסופי והעמוק הזה מתרחש במשך 48 השעות של ראש השנה, המאמץ שלנו שוכן בהיותנו כמו הבורא, כשאנו זורעים ביום הראשון אינספור זרעים של נדיבות וטוב לב שהם הבסיס לחיינו למשך 365 הימים הבאים.
הפגנת חסד ואהבה תטה את המאזניים לחסד ואהבה, לא רק עבור עצמנו, אלא עבור כל העולם: כי דמו לעצמכם קהילה מאוחדת, מלוכדת, שבה כל אחד מתפלל עבור השני, עם מטרה אחת ושליחות אחת – שמעבר לכל, לא משנה מה עומד על הפרק, נעמוד יחד כנשמה אחת, מוח אחד, לב אחד, ולא נאפשר לשום דבר להפריד בינינו. אנו גיבורי על רוחניים, כל אחת ואחד מאתנו מצויידים בכוחות מיוחדים, ובאמצעות המתנות והכישרונות המאוחדים שלנו והמאמצים הכבירים שלנו, יאפשר לנו התהליך המופלא של ראש השנה לשנות את העולם.
