הארי מסביר שכדי לאפשר לכל אור גדול להתגלות, חייבים קודם כל לרדת למצב הנמוך ביותר. זו הסיבה לכך שבני ישראל היו חייבים לרדת למצרים. זו הייתה השגחת האור עליהם. מהו המקום הזה הקרוי מצרים? הוא ייצוג של הרצון לקבל לעצמו בלבד. חייב להיות לנו רצון, כדי שנוכל להשתמש בו כדי לבחור באור. כבני אנוש, השליחות שלנו היא ליצור גשר מהחושך של העולם הזה לאור הבורא – באמצעות הרצון שלנו. הרצון שלנו יונק, מושך אור מהעולם העליון – שהוא ביתו של הבורא – אל העולם הזה, מקום הקיום שלנו, כדי שנוכל להיות סיבת ההארה במימד הזה שאין בו אור משל עצמו. כפי שאנו יודעים, אור הבורא הוא גנוז, נעול בפני המציאות הזו עד הזמן שבו נפרוץ את המנעול הזה באמצעות המודעות שלנו.
עם זאת, קיימת בכך סכנה. מכיוון שהריקנות של מימד המציאות הגשמי הזה יכולה לפעמים לגרום לרצונות שלנו ללכת שולל ובמקום להיות הסיבה אנו נעשים, כמו בני ישראל, עבדים של הדברים שאותם אנו רוצים.
הבורא ידע, כאז כן עכשיו, שקילוף הרצון לקבל לעצמו בלבד מהאנושות יסתיים בכישלון אם לא תינתן לנו עזרה אלוהית. עם המחשבה הזו פתח הבורא פתח במבנה הרוחני של היקום – למשך 24 שעות – פתח שאיפשר לאור אינסופי להיכנס אל העולם שלנו בלי שנדרש שום מאמץ מצדנו. האור הזה מופיע במלוא הדרו, חודר אל נשמותינו וממלא אותן, מעצים את כוחנו לבחור באור, ונותן לנו את הכוח לעשות כוח התנגדות ולהשתמש ברצון שלנו למשוך למטה אור, ולא את התחליפים הרבים שלו. לא רק ביום הזה, אלא גם בכל שארית השנה הבאה.
ב-ט”ו בניסן, מתגלה הבורא במלוא זוהרו ושלמותו, ועוטף את האנושות באור רוחני. זה חג הפסח. כפי שנאמר בהגדה: ” ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ה’, אני הוא ולא אחר.”
מדוע היה נחוץ פה גילוי אור שונה מכל הגילויים האחרים? מפני ששלמות האור הזו הייתה נחוצה לא רק כדי להוציא את בני ישראל ממצרים, אלא כדי להוציא ולעקור את מצרים לגמרי מתוך הקרביים של בני ישראל.
תוך שימוש בטכנולוגיה שהיא הסדר על כל 15 שלביו, המצה, היין, וכמובן קריאת ההגדה, אנו חווים, כפי שאומרים לנו הכתובים, את ההתגלות המלאה של האור, את החירות המלאה מהרצונות האנוכיים שלנו, כאשר מצרים נעקרת מתוכנו.
כתוב שבליל פסח כל השוכנים בעולמות של מעלה וכל הדרים על פני האדמה מתכנסים יחדיו כדי לחוות את הבורא.
מיכאל ואני מזמינים אתכם להצטרף אלינו לאחת התקשורות היפות ביותר שאנו יכולים לחוות בכל השנה.
באהבה
קרן ברג