מיכל ברג 24 ספטמבר, 2013
דמיינו את אחת מהסיטואציות הבאות (ואני בטוחה שאתם מכירים אותן, או לפחות חוויתם כאלה הדומות להן): אתם ובני משפחתכם ממהרים לצאת מהבית אבל אחד הבנים מעכב אתכם ורוטן על כך שאחיו לא ויתר למענו על משחק המחשב, בשעה שהוא בעצמו עדיין לא מוכן ליציאה מהבית; או תחשבו על בתכם הבוגרת המבקרת את אחותה הצעירה על כך שאינה מבינה את שיעורי הבית המטולים עליה, אבל זמן קצר לאחר מכן מבקשת מכם לסייע לה במשימות שלה, בהן היא מתקשה לעמוד.
מסתבר שבין ילדים קיימות התנהגויות נפוצות, שאינן משתנות גם כאשר השנים חולפות ואנחנו מתבגרים.
אחד הטריקים של "היריב" (כלומר האגו) הוא לגרום לנו להתמקד בחיפוש אחר הטעויות של האחר, במטרה לטשטש את הטעויות שלנו. ההתמקדות בטעויות של האחר גורמת לנו לתחושה מוטעית שאנחנו מלאים, אפילו חכמים יותר מאחרים, זאת בגלל שאנחנו חושפים את הטעויות של הזולת.
ההרגל הזה אולי מעניק לנו סיפוק לטווח קצר ודורש מאיתנו פחות מאמץ בהתנהלות המיידית שלנו אבל יש לו מחיר כבר לטווח הארוך: הוא מונע מאיתנו להתפתח ומעקב את תהליך הגדילה שלנו.
האם ניתן להפוך את נקודת המבט? האם ניתן ללמד את ילדינו לחשוב הפוך ובמקום להתמקד בחולשות של האחר, פשוט להיות אנשים טובים יותר בעצמם? התשובה החד משמעית היא: כן! בהחלט!
איך עושים זאת?
האסטרטגיה המיידית לטווח הקצר היא לא להגיב לקטנוניות שלהם, לא להגיב להקנטות שלהם את הזולת, ובמקום זה להפנות את הזרקור אל הדובר עצמו ואל המשימות שעליו להשלים.
ויש כמובן גם אסטרטגיית מנע לטווח הארוך הכוללת שלושה כלים מרכזיים בוני שינוי:
1. להציב מטרות – כאשר אנחנו מלמדים את ילדינו להציב מטרות ומלווים אותם בתהליך, אנחנו עוזרים להם להיות מודעים למה שהם עדיין צריכים להשיג או לשפר בהתנהלותם. התנהלות זו אף מסייעת להם להתמקד במטרה מסויימת. זו יכולה להיות מטרה יומיומית, כמו לקבל ציון טוב במבחן, או מטרה מנטאלית, כמו לא להעליב מישהו אחר ולא להקטין אותו, אלא להתייחס אליו רק במילים חיוביות.
2. לעודד – כאשר נעודד את ילדינו בתהליך על ידי מתן שבחים לעמידה במשימות גדולות וקטנות כאחד, אנחנו בעצם מלמדים אותם להתייחס לחיובי ולא להתעלם ממנו. דמיינו את עצמכם במקום העבודה, בו הבוס תמיד נותן על הראש כאשר משהו לא מצליח אבל מתעלם מהצלחות, נכון שזה מעצבן? לכן, עלינו ללמד את הילדים להעניק משוב גם להתנהגות חיובית, על ידי כך שנעניק דוגמה ונעשה זאת בעצמנו. באופן זה אנחנו מהדקים את הקשר בין הילדים לבין ההישגים שלהם ובאופן טבעי הם מפסיקים להתמקד במה שיש לאחרים או במה שאחרים עושים.
3. לא להשוות – כל ילד הוא עולם ומלואו ואנחנו צריכים להימנע מהשוואות בין הילד שלנו לבין ילדים אחרים – בין אם מדובר באחים או בחברים. הנטייה להשוות את הילדים שלנו לילדים אחרים היא שגורמת להם בסופו של דבר להתאמץ ולאתר פגמים בסובבים אותם. נכון שהנטייה להתבונן בזולת ולנסות לחקות את מעשיו או ללמוד ממנו היא נטייה טבעית, אבל כאשר הדבר הופך להיות טבע שני ומכניס את אלמנט הלחץ ההשוואתי לחיינו, מושגת התוצאה ההפוכה. אנחנו לא הופכים להיות טובים יותר בגלל הצלחות הזולת, אלא אנחנו הופכים מרירים יותר בגלל שאנחנו לא הצלחנו מספיק, לדעתנו.
אימוץ של שלושת הצעדים הללו והטמעתם בחיי היומיום של המשפחה תחולל שינוי גדול עבורכם ועבור הילדים שלכם.
לחלק הראשון של הורות כמו האור, לחץ כאן
לחלק השני של הורות כמו האור, לחץ כאן